גמלאון | ביטאון גמלאי התעשייה האווירית

136 גיליון שדות פרא להמראות ונחיתות קצרות). אולם, זמן קצר לאחר מכן הוחלט כי ראוי שהמטוס העברי הראשון יישא שם עברי גאה ומחובר לשורשים, והוא נקרא פשוט: "ערבה". האנשים שמאחורי השרטוטים העבודה על פרויקט ה"ערבה" התנהלה בקצב קדחתני. על המלאכה הופקדו האנשים המוכשרים ביותר שהיו בנמצא. פרט למספר מצומצם של מהנדסים ותיקים שעלו מחו"ל – ובראשם פרופסור משה ארנס, שהביא עמו ניסיון הנדסי אווירונאוטי יקר ערך – מרבית חברי הצוות היו צעירים ישראלים, שזה עתה סיימו את לימודי ההנדסה שלהם בטכניון בחיפה. הטייסים שהצטרפו לפרויקט היו אנשי חיל האוויר לשעבר, בעלי אלפי שעות טיסה מבצעיות, אך ללא הכשרה רשמית או רקע מוקדם בטיסות ניסוי מורכבות. האתגר היה כפול ומכופל, שכן מעבר לתכנון המטוס עצמו, היה עליהם להקים מאפס את פס הייצור, את הכלים, את תשתיות הבדיקה ואת מערך הרישוי. "כמה מדינות יש היום שיכולות לפתח מטוסים? פחות מעשר", מדגיש צבי ארזי, שהיה אז מהנדס ניסויי טיסה צעיר בפרויקט ולימים מונה למנהל מרכז ההנדסה של התעשייה האווירית. "שם, בפרויקט הערבה, הנחנו את התשתיות למה שיש לנו היום. הייתה אווירה מאוד מיוחדת סביב המטוס הזה. זה היה לקחת הכל מאפס ולבנות מחדש. זה היה המטוס הראשון". בראש המחלקות השונות הועמדו דמויות יוצאות דופן, שאישיותן ומסירותן פיצו על חוסר הניסיון ההנדסי המעשי בפיתוח ראשוני: אהרון עוזרי -

היה ממש בדמו. הקיבוץ רכש לו מטוס קטן וסלל לו מסלול נחיתה, וכל יום הוא היה מגיע איתו לעבודה בלוד. הטסת הערבה הייתה גולת הכותרת של חייו המקצועיים". גוף מוזר בצורת ביצה על לוחות השרטוט הגדולים (בעידן שקדם למחשבים, שבו הכל חושב בסרגלי חישוב ושורטט בעיפרון ובדיו) החל לקבל צורה כלי טיס בעל מראה ייחודי, שלא לומר משונה: מטוס קטן בעל גוף קצר ורחב דמוי ביצה, שאליו מחובר זנב אחורי כפול באמצעות שני בומים (סמוכות) נפרדים. "הצורה של הערבה נבעה מהעובדה שרצינו מטוס שיוכל לשמש במקביל גם למטענים וגם להצנחות", הסביר דב סער. "משום שלא בנינו מטוס גדול, היינו חייבים לנצל מקסימום שטח פנים – ומכאן צורת הביצה. בנוסף, אם רוצים לבצע הצנחות, חייבים לנתק את הגוף מהזנב כדי שהמטען המוצנח לא ישבור את זנב המטוס בעת יציאתו. הניתוק ההנדסי הזה אפשר לנו להפוך את הקונוס האחורי של גוף המטוס למעין דלת גדולה הנפתחת על ציר, המאפשרת העלאה ישירה של רכב שטח קטן או ג'יפ צבאי לתוך בטן המטוס". התכנון המקורי הושפע גם מאילוצים גיאופוליטיים: בעקבות האמברגו הצרפתי שהוטל על ישראל לאחר מלחמת ששת הימים, נאלצו המהנדסים להחליף את המנועים הצרפתיים המתוכננים במנועי – PT6A-27 טורבו-פרופ קנדיים מסוג שינוי שהתברר בדיעבד כברכה, שכן הוא הקל על רישוי המטוס ושיווקו בשווקים הבינלאומיים המערביים. טיסת הבכורה והשמחה הגדולה , לאחר חודשים 1969 בנובמבר, 27- ב ארוכים של עבודה רצופה במשמרות לילה, שעות נוספות וימי שבת, הגיע רגע האמת. כל עובדי המפעל בלוד עזבו את עמדותיהם ועמדו נרגשים לצד מסלול ההמראה. הטייסים אברהם הכהן, זאב תבור נקשרו במושביהם באב-הטיפוס הראשון. המטוס הניע את מנועיו, רץ על המסלול הקצר, ניתק מהקרקע והמריא אל השמים הפתוחים. השמחה על הקרקע >>16 המשך בעמ׳

מסיבות בריאותיות, פנה לטכניון, למד אווירונאוטיקה, ולימים אף הגשים את החלום והוציא רישיון טיס אזרחי פרטי. יהודה טראו מספר עליו: "אהרון היה המהנדס הכי מנוסה בתעשייה האווירית, למרות שכמו כולם, הוא היה מעט מאוד שנים בתחום. הוא היה אישיות מיוחדת במינה, שקט, נעים ומנהיג פשוט של מעשים ולא של מילים. הוא לא דרש מאף אחד שום דבר שהוא לא עשה בעצמו לפחות עשר פעמים. לכן הוא גם עלה על הטיסה ההיא, הגורלית". איתן שפיגל המכשירן - הראשי: הקטן והמגובש שעבד שעות רבות יחד בידיעה שכל טעות קטנה עלולה לעלות בחיי אדם. "איתן היה המנהיג החברתי", משחזר טראו. "הוא המציא מנהג: היינו יוצאים באמצע הלילה לדוג יחד, ומגיעים לעבודה עם אור ראשון, ישר לניסויי ההמראה. כדי לדבר עם איתן מקצועית היית חייב לבוא מוכן היטב. גם הוא לא דרש מאחרים יותר ממה שדרש מעצמו, ועלה אל המטוס ללא שמץ של היסוס". שפיגל ניהל את מערך המכשור העדין והמורכב של המטוס, והיה הלב החברתי של הצוות

אברהם הכהן - טייס הניסוי הראשי: הכהן נבחר לתפקיד באופן טבעי וללא עוררין. הוא היה הילד הראשון שנולד בקיבוץ

המהנדס הראשי: עוזרי, בן למשפחת עולים מתימן, היה דמות ייחודית בנוף התעופה הישראלי של אז, ורבים כינו אותו בחיבה "המהנדס

בית אלפא שבעמק יזרעאל, לוחם "הגנה" בנערותו, ומבוגרי קורס טיס של חיל האוויר בעיצומה של 2 מספר מלחמת העצמאות. לאחר שירותו הצבאי הפך לטייס הראשי של חברת "כים-אוויר" ולמד הנדסה בטכניון. חגי קורן, שהיה אז טייס ניסוי צעיר ולימים הפך לטייס הניסוי הראשי של התעשייה האווירית, מספר: "הקיבוץ

התימני". מגיל צעיר חלם להיות טייס ובילה שעות בצפייה במטוסים בשדה הרצליה. כשנפסל מקורס טיס צבאי

14