High-Q | פסיכומטרי - מרתון

טקסט II (שאלות 6-10 )

המיתוס הוא תופעה מורכבת, ואין הסכמה על הגדרה הכוללת את כל אופניו. על כל פנים, כפי שהמילה היוונית "מיתוס" מעידה, הריהו, קודם כל, סיפור. ועו ד, המיתוס הוא, בעיקרו, צורת ביטויה של תרבות שאיננה יודעת קרוא וכתוב, הוא סיפור בעל - פה. משמע, המיתוס היווני, משעה שאנו מכירים אותו בגרסתו הכתובה ודפוסיו הקבועים, כבר איבד הרבה מן הסממנים המיתיים שלו, והוא למעשה ספרות. אבל מבעדו אפשר להציץ אל מקצת מצורתו הט יחד עם זאת, לא כל סיפור על - פה הוא מיתוס, גם בתרבות שבעל - פה. צריך שיימצא באותו סיפור עניין שיביאו להיות מסופר שוב ושוב במרוצת הדורות, עד שייהפך לחלק אינטגרלי של התרבות ההיא. מקורו של עניין זה מעורפל, אך נראה כי מבחינת תוכנם מגבשים ומעצימים המיתוסים השונים את החוויות העמוקות והבסיסיות ביותר של תרבות מסוימת, ובמידת מה של האנושות כולה, בארכיטיפים, דפוסי אב, בעלי כוח אקספרסיבי רב מאד. כאלה הם, למשל, סיפור המבול, או סיפורו של אדיפוס. אולם יש עוד להבחין בין סיפורים שכל עניינם הוא 10 פנימי, סיפורי גרידא, לבין אלה אשר ממלאים גם פונקציות נוספות. הראשונים, כגון סיפורי האחים גרים, או סיפורי אלף לילה ולילה, הם אגדות עם, ורק האחרונים הם מיתוסים ממש. באופן כללי אפשר להגיד כי המיתוס הוא הביטוי של ממשויות בלתי נראות במונחים של תופעות נראות. במילים אחרות, המיתוס הוא או פן ביטוי של המופשט והכללי במונחים של הקונקרטי והפרטי. המיתוס הוא הכלי המשמש את התרבות שבעל - פה בניסיונה לחרוג אל מעבר לכאן ולעכשיו של המקרה הפרטי הנתון. דבר זה 15 מתברר גם מן התיאוריות האנתרופולוגיות על המיתוס וגם מהשוואתו לחשיבה המדעית. ייתכן כי התיאוריה העת יקה ביותר היא זו הרואה את המיתוס כמתאר תופעות טבע. כאלה הם המיתוסים השונים על היווצרות העולם, כגון המיתוס המצרי על תיאמת, או המיתוס הבבלי על ביתור התנין הגדול לשמים וארץ, ומקבילם היווני על הפרדת אורנוס מגאיה. וריאציה של התורה הזאת טוענת כי המיתוס קשור במחז ור השמש. כך למשל, סיפורי מותו ותחייתו של תמוז או של אדוניס או של אפולון (או, בשינוי קל, חטיפתה של 20 פרספוני), ובמידה מסוימת אף סבלו ותחייתו של ישו, הם, לפי תיאוריה זו, ביטויים לחילופי עונות. כאן המיתוס נאבק בשאלות קוסמולוגיות וקוסמוגניות בכלים בלתי מושגיים. אך ישנם מיתוסים רבים, אשר אינם עוסקים בשאלות הגלובאליות של הקוסמולוגיה והקוסמוגניה, אלא הם אטיולוגיים במובן מצומצם יותר, כלומר, הם מציעים סיבות או הסברים למצב עניינים מסויים הקיים בהווה. כך, למשל, פרומתיאוס רימה את זיאוס והקריב לו רק שומן ועצמות, בעוד של עצמו לקח את הבשר; לפיכך, 25 מקריבים לאלים את החלקים הפחותים הללו, שאינם ראויים לאכילה, ואת הבשר אוכלים. אפשרי, כי מקרה מיוחד של מיתוסים אטיולוגיים הם המיתוסים המהווים, למעשה, כתבי הרשאה חברתיים. כל מיתוס על ייחוסם האלוהי של מלכים הוא כזה, באשר הוא נותן לגיטימ ציה לשושלת. דומים לאלה הם המיתוסים המצמיחים עמים מאדמתם, כסיפורו של קדמוס הזורע את שיני המפלצת שהרג וביחד עם חמשת הלוחמים שצמחו משיניים אלה מייסד את תביי. 30 5

בעית.

מרתון ספר

267

High Q Global