High-Q | פסיכומטרי - חשיבה מילולית

הבנת הנקרא

קטע 6

האנטישמיות, כפי שכונתה שנאת ישראל מאז השליש השני של המאה ה - 48 , נהפכה לאידאולוגיה מקובלת במערכת הפוליטית והתרבותית של מדינות שונות באירופה, ואלמנטים חדשים הוכנסו ביסודות הרעיוניים והחברתיים של התופעה. אף -פי-על- כן, עד סוף מלח מת העולם השניה לא התייחסו אליה חוקרים ואנשי הגות כאל תופעה חשובה או מרכזית בחיי החברה. ההנחה היתה, שהאנטישמיות חייבת להיעלם: כך, כפי שקובע שמואל אטינגר, "למרות עוצמת הפגיעות ביהודים לפני מלחמת - העולם השניה, עדיין התייחסו אז 5 לאנטישמיות כאל תופעה שולית או משנ ית, אמצעי תעמולתי בעיקרו". במהדורת האנציקלופדיה בריטניקה משנת 4866 לא נזכר כלל הערך אנטישמיות. לאחר עשר שנים, במהדורה - האחת עשרה, טען העיתונאי וההסטוריון האנגלי - יהודי לוסיין וולף שהאנטישמיות פירושה "הסתה דתית, פוליטית וחברתית נגד היהודים, אשר מילאה תפקיד חש וב במהלך המאבקים הפוליטיים, שהתרחשו ברבע האחרון של המאה ה - 48 ". הגדרה זו מעלה שתי קביעות: 10 א. האנטישמיות היא חלק ממאבקים פוליטיים כלליים, ולמעשה היא תכסיס תעמולתי במאבקים ב. אין לאנטישמיות כל משמעות מעבר לניצולה לצורכי תעמולה (פוליטית, דתית וחברתית .) המסקנה מהקביעות האלה היא שהאנטישמיות, שהיא סוג מסוים של תכסיס פוליטי, תחדל כאשר ייחשף השימוש שעושים הפוליטיקאים בתעמולה האנטישמית. 15 העיתונאי והוגה הדעות ברנאר לאזאר ראה באנטישמיות תופעה הקשורה יותר לעבר, על אף התקיימותה בהווה. היבדלותם של היהודים וזרותם הן הסיבות לאנטישמיות; ואולם, בשל היותה תופעה אנאכרוניסטית במהותה, שאינה תואמת לרוח הזמן החדש, היא חייבת, לדעתו, להיעלם. בספרו "ההיסטוריה של האנטישמיות והסיבות לה" הוא כתב: "ניסיתי להראות כיצד ניתן למצוא את עיקבותיה של האנטישמיות בשנאת היהודים הקדומה; כיצד המשיכה 20 להתקיים אחרי מתן האמנציפציה ליהודים, כיצד גדלה ומהם גילוייה. ניסיתי לגלות את הסיבות לגילוייה, ניסיתי לגלות את הסיבות לקיומה, ולאחר שגיליתי אותן, הרהבתי עוז לחזות את עתידה על - פיהם". "כל הנתונים מצביעים על כך שהאנטישמיות סופה לכלות מן העולם, וכך יקרה מן הסיבות השונות שציינתי, שהרי היהודי עובר תהליך של שינוי בד בבד עם השתנות התנאים הדתיים, הפוליטיים, החברתיים והכלכליים; ואולם מעל לכל יש לומר, שהאנטישמיות היא אחד הגילויים האחרונים, אם כי גילוי שהאריך 25 ימים ביותר, של הרוח הישנה של ריאקציה ושמרנות צרה, המנ סות לשווא לעצור את תנועת המהפכה הנעה

מדיניים. קדימה".

טיעוניהם של לוסיין וולף וברנאר לאזאר, שהושמעו בעשור הראשון של המאה ה - 26 , לא השתנו כמעט עד מלחמת העולם השנייה. בספרות המחקר יש בדרך - כלל גירסאות שונות של הטיעונים האלה, וכולן ברוח - דומה התופעה תיעלם עם בוא הקיד

מה. תעמולתי

30

32. משורות 7-46 ניתן ללמוד כי -

31.

מהפיסקה הראשונה ניתן להסיק כי אטינגר מאמין כי - למרות הפרעות ביהודים, היתה האנטישמיות בתחילת המאה תופעה שולית ושמשה בעיקר כאמצעי היה בידי החוקרים בתחילת המאה מספיק מידע כדי להבין שהאנטישמיות אינה תופעה שולית לפי כל העדויות ש הצטברו חייבת הייתה האנטישמיות להיעלם לא היתה מוטלת על החוקרים החובה המוסרית להתריע על האנטישמיות

- לוסיין וולף עצמו היה אנטישמי

(4) (2)

עשו שימוש פוליטי באנטישמיות לכל אורך המאה ה - 48 האנטישמיות משמשת לצרכי תעמולה, אך יש לה משמעויות נוספות הגדרתו של לוסיין - וולף יצאה לאור בשנת 4846

(4)

(3)

(1)

(2)

(3)

(1)

ⓒ High Q Global

176