נטו+ | כתב עת לעבודה ולניהול המשאב האנושי

2024 יוני 369 + נטו

25 ביטוח

עקב תפקידיהם, הם אינם זכאים לקבל ולו את מה , אינה יכולה להתקבל. 11 שמקנות הוראות תקנה בהמשך לאמור, נקבע כי התובעים הופלו למול יתר עובדי העירייה, ויש לקבל את תחשיבי התובעים המבוססים על הפסדי החיסכון שנגרמו להם כתוצאה מההפקדות המאוחרות. העירייה הכירה באחריותה להפקדות המאוחרות כאשר לגבי מרבית עובדי העיריה פעלה להסדר אל מול קופות הפנסיה כך שאלה לא יינזקו ואילו לגבי העובדים שבוטחו שנית, העירייה . קופות ביטוח מנהלים, לא פעלה הכירה בנזקיהם של התובעים ואף מינתה אקטואר מטעמה לבחינת שיעור הנזק, כאשר בהמשך אף שילמה לעובד אחד על פי התחשיב האקטוארי. בנוסף, בהינתן שהתובעים אינם אחראים להפקדות המאוחרות, אין מקום להבחין בינם לבין יתר עובדי העירייה שהעירייה פעלה בעבורם והגיעה להסדרים על מנת שלא יינזקו. כמו כן, אין במתן הפיצוי משום מתן מענה כולל לכל נזקיהם של התובעים וטענתם כי בנוסף לפגיעה בחיסכון, נגרמה להם גם פגיעה בגמלה שלה יהיו זכאים במועד פרישתם, לא נסתרה. אשר לשיעור הנזק - התובעים אימצו את חוות הדעת האקטוארית שנערכה מטעם העירייה ולא חלקו עליה. המדינה מצידה בחרה שלא להגיש כל תחשיב מטעמה הן ביחס להפסדים והן ביחס לתשלומים שלעמדתה ניתן לשלם על פי הוראות הדין ומשכך, טענות התובעים לגבי שיעור הנזק שנגרם להם, לא – סך 1 נסתרו. על העירייה לשלם לתובעים: לתובע 3 , לתובע ₪ 62,340 סך של 2 , לתובע ₪ 32,077 של , לתובעת ₪ 8,389 סך של 4 , לתובע ₪ 14,608 סך של .₪ 14,793 סך של 5 לסיכום, התביעה מתקבלת. , בית הדין האזורי לעבודה 43835-06-21 סע"ש באר שבע, לפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם, התובעים: ברוך ואח', הנתבעים: עיריית קריית גת 24.12.2023- ואח', ניתן ב

העירייה, מנהלת משאבי אנוש), היו אחראים באופן ישיר על העברת ההפקדות לקופות השונות ועל כן האיחור בהפקדות היה בידיעתם והם תרמו לו בין במעשה ובין במחדל, אין הם זכאים לדבר מעבר לסכום ההפקדה הנומינאלי. פסק הדין כב' השופטת י' אנגלברג שהם פסקה כי יש לקבל את בתביעה. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה – כיצד יש לחשב את הפסדי התובעים – האם על פי ההפסדים בפועל בהתאם לתחשיב האקטוארי , כטענת התובעים, או שמא זכאים 2016 מחודש מרץ הם לתשלום ההפקדות החסרות באופן נומינאלי בלבד, כטענת המדינה. על פי הוראות הדין אשר המדינה עצמה סבורה שהן חלות בדרך כלל, יש מקום לתשלום ריבית בגין האיחור בהעברת הכספים. יש לזכור, כי אין המדובר במקרה שבו פעל מאן דהוא בכוונת מכוון שלא להעביר את הכספים. אין חולק כי בתקופה הרלוונטית, נקלעה העירייה לקשיים תזרימים ואיש מהעובדים לא קיבל הפרשות לקופות הפנסיה, כאשר בהמשך, הגיעה העירייה להסדרים עם קופות הפנסיה באופן שהעובדים לא ניזוקו אך עם קופות ביטוח המנהלים -בהן היו התובעים מבוטחים, לא נעשו הסדרים דומים. למעט התובע ששימש כגזבר העיריה כאשר לכאורה הייתה לו 2 שליטה על הכספים, ליתר התובעים אין כל נגיעה לקבלת החלטות על ביצוע התשלומים ועל כן טענת המדינה כי לאור שליטת הנתבעים בכספים, מוטלת עליהם האחריות לאי ביצוע ההפקדות במועד, אין לה כל יסוד. יתרה מזו, הטענה כי מי מהתובעים פעל בכוונה כנגד אינטרס שלו ובחר שלא לבצע הפקדות מתוך מחשבה שמא זו תהא "קופת חיסכון", אין בה הגיון. ההיפך הוא הנכון, לו היו הכספים מופקדים כראוי, היו התובעים עומדים במצב טוב יותר ממה שיעמדו גם אם תתקבל תביעתם. מכאן, כי טענת המדינה שלפיה בשל אחריות התובעים