נטו+ | כתב עת לעבודה ולניהול המשאב האנושי

2023 יוני 359 + נטו

61 מס ערך מוסף

אחר המספק לעובדיו אך ורק מקום לאכול את מזונם." , ובהתייחסו לטענת המשיב כי התכלית רביעית א ביקשה למנוע עקיפה 15 המונחת ביסוד תקנה של עקרון ההקבלה, מבאר בית המשפט כי השאלה בנדון דידן אינה אם העובד הוא הצרכן הסופי של הארוחה, אלא מה נכלל במסגרת אותה הארוחה לצורך התקנה, ומציין לעניין זה כי המקום שמקצה המעביד לטובת העובדים על מנת שיאכלו את מהווה "חלק מהארוחה". ארוחתם אינו המשיב של ניסיונו את דחה המשפט , בית חמישית מכתשים בעניין בפסק הדין לעמדתו למצוא תימוכין חדרי של ניקיון שירותי כי נקבע ), שם 5/89 (ע"ש אוכל שהפעיל עוסק לצורך הספקת ארוחות לעובדיו, לעובד. מ"ארוחה" הניתנת נפרד בלתי חלק מהווים כי זה לעניין ומציין מוסיף המשפט אדרבה, בית בניכוי אסר לא מע"מ מנהל כאמור מכתשים בעניין האוכל. לייחס לשטח חדר שניתן חלק יחסי המשיב של , בית המשפט דחה אף את ניסיונו שישית במספר שנדון המקרה לבין דנן המקרה בין להשוות לתקנות 8 ותקנה הפירות מארזי בעניין דין פסקי יש כי נקבע ), שם 30285-04-16 ע"מ למשל (ראו מרכיביו. בהתייחסו את את "המכלול" ולא לבחון בית המשפט כדלקמן: מציין לכך "כאמור, לדידי "המכלול" הוא מה שמשמש אך ורק לצורך הארוחה, להבדיל מדמי השכירות. המשיב סבור כי המערערת אינה רשאית לפצל את עסקת אספקת "הארוחה" למרכיביה, ואין לומר כי היא מעניקה לעובדיה שתי הטבות נפרדות (פריטי המזון ומקום הישיבה), אלא דומני כי המשיב הטבה אחת - שהיא הארוחה. מניח בעניין זה את המבוקש; לגישתי, המקום שבו המעביד מספק לעובד את הארוחה (או טובת

הנאה של העובד שאין לנכות בגינה מס תשומות, הרי הכרעה בשאלה שבמחלוקת מחייבת אותו לשַוות לנגד עיניו גם מקומות עבודה שבהם מעמידים לטובת העובדים פינת ישיבה, פינות הסבה, מזנונים וכיו"ב מתחמים מצומצמים בהרבה ממתחמי ההסעדה רחבי ההיקף אצל המערערת – המשַמשים לעובדים לצורכי אכילה ושתייה; ואף מתחמים נוספים המצויים במקומות העבודה שאינם מיועדים לארוחות - אך גם לא לביצוע העבודה עצמה, כגון מנוחה או העשרה. לאור האמור מחדד בית המשפט כי מתקין התקנות לא התכוון לייחֵס חלק כלשהו לתשומות "בשל עובד" מתוך כלל דמי השכירות, למקומות שבהם מתבצעת פעילות שאינה עבודה ממש. , השופט בורנשטיין דחה את טענת המשיב שלישית ולפיה יש לערוך הקבלה בין ארוחה שאוכל עובד בחדר אוכל במקום העבודה לבין עובד הסועד במסעדה חיצונית, הגם שברור כי מחיר הארוחה במסעדה מגלם את כלל העלויות, לרבות דמי השכירות, מתוך שהוא מבאר לעניין זה כי השאלה בנדון דידן אינה מהי "ארוחה" במסעדה, אלא מהי ארוחה לצורכי א לתקנות, וכדבריו: 15 הוראת תקנה "אין דינה של ארוחה במסעדה כדין ארוחה במקום העסק. צא וראה כי אף המשיב אינו סבור כי מקום שבו מספק המעביד לעובדיו תלושים לרכישת אוכל במסעדות ובתי קפה בשירות "טייק וויי", ואלה חוזרים לאחר רכישת האוכל למקום העבודה וצורכים אותו שם, כי יש להוסיף לתשומות שאינן מותרות בניכוי גם חלק יחסי מדמי השכירות, החשמל, המים והארנונה, של מקום העבודה. ..... משמע, כי אם כבר נדרשת איזו השוואה, הרי שהיא אינה בין מתחמי ההסעדה של המערערת לארוחה במסעדה, אלא בין מתחמי ההסעדה של המערערת למעביד