נטו+ | כתב עת לעבודה ולניהול המשאב האנושי

2022 יולי 350 + נטו

ביטוח לאומי

47

טעמים, כפי שיפורטו להלן: באשר לשינוי מצבו לרעה של התובע, הרי טענה זו נטענה בעלמא והתובע לא הוכיח כי שינה את מצבו לרעה עקב שיהוי בגביית החוב. נוסף על כך, כעולה מתעודת עובד ציבור החתומה על ידי גב' נויברג, סגנית מנהלת תחום ,) 15.7.2019 מיום 1469 הביטוח (וכן מחוזר ביטוח החל 2019 על רקע תיקוני חקיקה שבוצעו בשנת תהליך בדיקת ניכוי דמי ביטוח לאומי מפנסיה או אבדן כושר עבודה מול חובת תשלום של כל מבוטח בעוד מדובר בתהליך רוחבי שהתאפשר לאחר ביצוע התאמה נרחבת. התובע לא הצביע וממילא לא הוכיח את קיומה של מדיניות מצד הנתבע המלמדת על ויתור על החוב או זניחת גבייתו מצדו. זאת ועוד. נפסק כי המוסד לביטוח לאומי אמון על הביטחון הסוציאלי של כלל מבוטחיו וככזה הוא נדרש לגביית דמי ביטוח, כדי לשמור על קופת המוסד שממנה משולמות כלל הקצבאות למבוטחים הזכאים. מעקרון השוויון נובעת החובה לגבות את דמי הביטוח מכלל המבוטחים החייבים בכך. בשים לב להיותם של דמי הביטוח תשלום חובה ובשים לב לתכליתם כמקור מימון הגמלאות, הרי לא על נקלה ייחשב שיהוי לכזה המאיין את הגבייה, ואין במכתבה של מנהלת הסניף בכדי לשנות ממסקנת בית הדין. סוף דבר לסיכום, התביעה נדחתה. נקבע כי לא בוסס שיהוי המאיין את גביית קרן החוב בדמי הביטוח.

לפקודה. התובע לא טען מפורשות לעניין שאלת היותם של התשלומים החודשיים לפי פוליסת אבדן כושר עבודה חייבים בדמי ביטוח, אלא טען כנגד עצם החיוב הרטרואקטיבי. אם כן, השאלה המרכזית העומדת בהליך דנן היא האם היה שיהוי בגביית החוב על ידי הנתבע, המהווה, בנסיבות העניין, שיהוי המאיין את גביית החוב. בהמשך לאמור נקבע כי בית הדין הארצי הנכבד עמד בפסק דינו בעניין מיזל על כך שרק בנסיבות חריגות יצדיקו פגמים ביישום החובה לפעול לגביית חוב במהירות, החלה של דוקטרינת ההשתק המנהלי א 363 באופן שיאיין את סמכות הגבייה שבדין. סעיף לחוק קובע מגבלת זמן לגביית חוב על ידי הנתבע. במקרה דנן גביית החוב על ידי הנתבע לא נלכדה א לחוק. 363 ברשתן של ההגבלות הקבועות בסעיף בעניין מיזל לעיל, נדונה שאלת התקיימותם של תנאים המאיינים גבייה מחמת שיהוי, במצב שבו עסקינן בחוב שתקופת גבייתו מוגבלת, ועוד בטרם חלפה תקופה זו, מבקש החייב למנוע מהנושה לפעול לגבייתו מחמת שיהוי. בעניין מיזל, נזכרו התנאים להחלת הדוקטרינה של שיהוי מאיין גבייה בתוך התקופה המותרת לגבייה. מעיון בחוות דעתה של כב' השופטת ח' אופק גנדלר ומעיון בחוות דעתו של כב' השופט ר' פוליאק, עולה כי קיימת תמימות דעים באשר למספר תנאים מרכזיים להחלת הדוקטרינה: ראשית, יש לבחון האם ניתן להסיק כי הרשות זנחה או ויתרה על החוב, ושנית, יש לעמוד על קיומו של שינוי מצב לרעה של החייב עקב השיהוי. מן הכלל אל הפרט נקבע כי לאחר בחינת הדברים אין מדובר בשיהוי המאיין את הגבייה, וזאת מכמה