נטו+ | כתב עת לעבודה ולניהול המשאב האנושי

2021 פברואר 336 + נטו

ביטוח לאומי

24

נדחה ערעורו של מבוטח על ההחלטה כי אינו זכאי לקבלת דמי אבטלה – לא הוכח כי התקיימו יחסי עבודה בינו לבין חברה המצויה בבעלות הוריו - פס"ד אדר עציוני

ביצוע העבודה, והמערער לא הציג ראיות חיצוניות אובייקטיביות לכך שאכן עבד בחברה. עוד נקבע כי לא הוצגו ראיות המלמדות על נחיצות התפקיד בתקופת העסקתו של המערער וכי לא שולמו למערער הוצאות נסיעה, דמי הבראה ופיצויי פיטורים, וכן לא שולם לו פדיון חופשה. המערער טען כי הכרעתו של בית הדין קמא היא "שגויה ובלתי סבירה", וכי בית הדין קמא התעלם כליל מהראיות שלפניו, מהן הוכח כי מדובר בעבודה שנעשתה בשכר. עוד נטען כי בית הדין קמא נקט גישה מחמירה, והציב רף ראייתי מופרך ובלתי סביר. נוסף על כך, קביעות בית הדין בעניין זה הן ארכאיות ואינן תואמות את המציאות שלפיה עובדים רבים עובדים מביתם בעת שעבודתם אינה מחייבת נוכחות יומיומית במקום עבודתם. המערער הוסיף וטען כי ההטבות בעין שקיבל הן שוות ערך לתשלום שהגיע לו בעד פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות, ובכל מקרה זכותו של עובד לדמי אבטלה אינה נשללת בשל אי תשלום זכויות סוציאליות על ידי המעסיק; מכלל הראיות והעדויות עולה כי בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה התקיימו יחסי עבודה בין המערער לבין החברה, שכן הוכחו הן תשלום שכר באופן קבוע והן ביצוע עבודה מקצועית, ואין לשלול את מעמדו של המערער כ"עובד" רק בשל הקרבה המשפחתית לבעלים של העסק שבו עבד.

בית הדין הארצי לעבודה דחה ערעור שהגיש מבוטח על פסיקת בית הדין האזורי לעבודה שבה נדחתה תביעתו לדמי אבטלה מאחר שלא הוכח כי התקיימו יחסי עבודה בינו לבין חברה המצויה בבעלות הוריו. נקבע כי אין מקום להתערב בקביעתו העובדתית של בית הדין קמא, המבוססת על התרשמותו הבלתי אמצעי מעדויות המבוטח ואביו ומהראיות שהיו לפניו. רקע עובדתי עסקינן בערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה, שבו נדחתה תביעתו של המערער לדמי אבטלה בשל היעדר תקופת אכשרה, מהטעם שלא התקיימו יחסי עבודה בינו לבין חברה המצויה בבעלות הוריו. לגרסת המערער, הוא הועסק כעובד שכיר בחברה בבעלות הוריו. באשר להיקף עבודתו העיד המערער בתצהירו כי עבד בהיקף של כחצי משרה, ארבע שעות ביום, ותמורת עבודתו שולם לו שכר שממנו נוכו ניכויי חובה - מס הכנסה וביטוח לאומי. משהושלמה עבודתו לגבי הנכסים שעליהם עבד ולא היה עוד צורך בתפקיד שלו בחברה פוטר מעבודתו בחברה. בית הדין האזורי לעבודה קבע כי לא עלה בידי המערער להוכיח שהיה "עובד" בחברה, בין היתר מן הטעמים הבאים: היקף שעות עבודתו של המערער לא הוכח, קיימת אי בהירות באשר למקום

תקציר פסק הדין – באדיבות מאגר המידע המשפטי "דינים ועוד" מבית חשבים ה.פ.ס מידע עסקי בע"מ