נטו+ | כתב עת לעבודה ולניהול המשאב האנושי

2020 נובמבר 333 + נטו

תנאי עבודה

27

כלכליים מעת לעת ולאחר מו"מ ואז טענה בדיעבד ש"בעצם" הכל היה הצגה והרתך זכאי למיליוני שקלים בנוסף לתמורה הגבוהה שקיבל. בנוסף, קבלן שמעסיק עובדים או שיש באפשרותו להעסיק עובדים אינו יכול להיחשב כעובד,זאת ביתר שאת כאשר ראיות וגרסאות הרתך מלאים בסתירות ואי אמירת האמת. פסק דין בית הדין קבע לפי הלכות העבר כי מעמדו של אדם כ"עובד" אינו נקבע על פי התיאור שניתן לו על ידי הצדדים, אלא על סמך נסיבות המקרה כהווייתן. המבחן הנוהג לקביעת קיומם של יחסי עבודה הוא "המבחן המעורב" שבבסיסו מבחן ההשתלבות על שני פניו (הפן החיובי והשלילי). כך מצטט השופט הלכות קודמות: "ההבחנה בין עובד לנותן שירותים עצמאי אינה תמיד קלה ולא אחת קו דק מפריד בין השניים. גם במקרה הנוכחי ישנם נתונים היכולים להצביע על סיווגו של המערער כ"עובד" ויש נתונים המצביעים על היותו "נותן שירותים" עצמאי. מה שיכריע את הכף במקרה זה ובמקרים אחרים היא התמונה הכוללת כפי שעולה מן הנתונים העובדתיים וכפי שהיא נבחנת על פי מבחן מעורב הכולל את כל המבחנים כולם: פיקוח, השתלבות, שירות אישי, הצגת הדברים על ידי הצדדים עצמם, כפי שבאה לידי ביטוי בהסכמים שנכרתו ביניהם, כיצד ראה שלמה 414/04 ) העובד את עצמו וכיו"ב" (ע"ע (ארצי בן חיים - כדורי פיתוח עירוני בע"מ [פורסם בנבו] חברת 3829/09 ) ), וראו גם ע"ע (ארצי 8.1.2007( החדשות הישראלית בע"מ - שחר צרפתי [פורסם " ,)14.2.2016( ] בנבו לאחר שמיעת הצדדים, בית הדין קבע כי ההתקשרות הפורמאלית בין הצדדים היתה במתכונת של מזמין מול קבלן עצמאי. במשך תקופת הקשר היה הרתך רשום כעצמאי אצל רשויות המס, והנפיק מדי חודש

בחצריה שלה ולא אצל אחרים, עשה שימוש בכלי העבודה, היה מחויב לסידורי העבודה שנקבע ע"י הממונים עליו בחברה, דיווח בשעון הנוכחות מידי יום ביומו, התשלום תמורה לרתך היה כשעתי בהתייחסות לשעות רגילות, נוספות ושעות שבת. הרתך קיבל קידומים ודרגות מהחברה, הוא הגיע בהסעות החברה לעבודה, אכל בחדר האוכל של החברה ושילם ארוחותיו, הוא הופנה להשתלמויות והדרכות בהתאם לצרכי החברה. חובת דיווח מחלה וחופשות תואמו ונעשו מול הממונים עליו. בנוסף, הוא הביע לא אחת את רצונו להימנע מלהיות מועסק בצורה זו שהיא פוגענית אך כוח המיקוח שלו היה מוגבל. לאור האמור נטען כי התקיימו מבחני יחסי עובד- מעסיק. מנגד, החברה טענה: מאז ומעולם היו קבלנים בתחום האחזקה בחברה, הרתך התקשר עם החברה כמומחה בעל ידע ייחודי בתחום האחזקה והיה בעל כוח מיקוח רב וחריג מול החברה והוא זה שהתווה את מתכונת ההתקשרות עמו. הרתך הסתיר מבית הדין כי היה בעל עסק למתן שירותי מסגרות וההסכמים עליהם חתם במשך שנים הם ראיות בכתב ומזמן אמת המשקפות את המציאות בין הצדדים ואומד דעתם. ההתקשרות עם החברה לפי תנאיה היתה כדאית שהרי קיבל שכר העולה פי כמה וכמה על השכר המקובל במשק ועל השכר שניתן למנהלים בדרגה הגבוהה ביותר בחברה. לאור הכדאיות הכלכלית הרתך לא היה מעוניין להיות עובד חברה ולהתיישר עם מגבלות ההסכמים הקיבוציים (בעיקר לעניין שכר). כמו כן, הרתך המשיך לתת שירותים לאחרים במסגרת עסקו גם לאחר תום ההתקשרות עם חברה. זאת ועוד, הרתך הסתיר מבית הדין את ההצעה של החברה להמשיך התקשרות חוזית לפרק זמן נוסף שיוסכם בין הצדדים. כמו כן, מדובר בתביעה חריגה של עשרות שנים להתקשרות עם שיפור תנאים