נטו+ | כתב עת לעבודה ולניהול המשאב האנושי

2020 אוקטובר 332 + נטו

ביטוח לאומי

92

המל"ל טען כי בניגוד לטענות התובעת שלפיהן חלה עמימות משפטית באשר לדיווחי החברה בעניין שווי רכב, מדובר בתכנון מס אגרסיבי אשר עמד בניגוד לחזקות החלוטות שנקבעו בתקנות מס הכנסה (שווי (להלן: "תקנות שווי 1987- השימוש ברכב), התשמ"ז רכב" או "התקנות"), בעוד ההוראות המקצועיות ופסיקת בתי המשפט המחוזיים שללו את הפרקטיקה שנקטה התובעת. 358 כב' השופטת א' דגן -טוכמכר פסקה כי סעיף לחוק מתיר למל"ל לערוך ביקורת ניכויים, אשר נועדה לבדוק האם מעסיקים אכן מנכים משכר עובדיהם דמי ביטוח מכל רכיבי השכר בהתאם לחוק, ואם הם זוקפים בתלוש השכר את מלוא ההטבות הניתנות לעובדיהם. מטרת הסעיף היא לקבוע מהי הכנסת העבודה האמתית שניתנה לעובד, וממנה לגבות את דמי הביטוח בהתאם לחוק. לצד סמכותו של הביטוח הלאומי לערוך ביקורת ניכויים, מס הכנסה אף הוא מוסמך על פי חוק לערוך ביקורת ניכויים, שבמסגרתה בודק מס הכנסה אם המעסיק ביצע את הניכויים מהשכר על פי פקודת מס הכנסה והאם שילם מקדמות בגין ההוצאות העודפות. עוד נקבע כי בנסיבות העניין, עמדתו של המל"ל אינה עומדת בסתירה להלכה הקבועה בעניין גדות. אכן, ככל שקיימת החלטה של רשות מנהלית אחת, ככלל, חזקת התקינות המנהלית חלה גם בנוגע לרשויות אחרות, ויש לשאוף להרמוניה ולאחידות בין קביעותיו של פקיד השומה לבין קביעותיו של פקיד הגבייה במל"ל וזאת בהתאם להלכת גדות. לצד זאת, אין דין מקרה שבו קיימת החלטה פוזיטיבית, מנומקת ומבוססת של הרשות, כדין המקרה שבפנינו, שבו הגישה התובעת שומה עצמית למס הכנסה וזה לא דן בה, בעוד השומה הפכה לסופית לאור "שתיקתה של הרשות". דהיינו, אין בידינו לקבל את בית המשפט פסק:

בתעבורה, עובדי התובעת. התובעת הגישה שומות עצמיות למס הכנסה, שבמסגרתן דיווחה התובעת ושילמה מס הכנסה בגין "שווי רכב" בהתאם לנתוני "ספר הרכב" ו"יומן רכב ממוחשב" שניהלה. אגף ביקורת ניכויים אצל המל"ל ערך ביקורת ניכויים , מכוח סמכותו 2012-2009 בתיק התובעת לשנים נשלחה 2015 לחוק. בחודש נובמבר 358 לפי סעיף לתובעת הודעה מאת המל"ל, לפיה חויבה בסכום ש"ח. 769,634 כולל של התובעת טענה כי שומות המס לשנים נשוא הקביעה לפקודת מס הכנסה 145 התיישנו בהתאם לסעיף (להלן: "פקודת מס הכנסה" או "הפקודה"), והפכו סופיות. לפיכך, המל"ל מנוע מלחייב אותה בדמי ביטוח בגין שכר נוסף, בניגוד לשומות החברה ולשומות הניכויים במס הכנסה. לטענתה, חיובה בדמי ביטוח על שכר החורג מהשכר בשומות הניכויים במס הכנסה יוצר עיוות מובנה וסתירה בין דיווחי השכר בשתי הרשויות – ויש למנוע תוצאה זו. עוד נטען כי אין מקום לחייב אותה בתשלום דמי ביטוח בגין "שווי רכב". לגישתה, לאור נחיצות הציוד המצוי ברכבים שהעמידה לרשות קציני הבטיחות, לצורך עבודתם, לא מדובר ב"רכבי נוחות" ומדובר במקרה שבו צורכי המעסיק גוברים על טובת הנאה שולית ככל שצמחה לעובד. עוד טענה התובעת כי חייבה את קציני הבטיחות בשווי ההטבה על פי נתונים מדויקים שנרשמו תחילה ב"ספר הרכב" ולאחר מכן במערכת "יומן רכב ממוחשב", המתבסס על נתוני מכשיר מדידה אלקטרוני המותקן באופן קבוע ברכב העבודה. המכשיר מאפשר לזהות את הרכב ולשדר ממנו את נתוני הנסיעות שנסע העובד בפועל, תוך הפרדה בין נסיעותיו הפרטיות ובין נסיעותיו לצורכי העבודה. הנתונים משקפים את השווי האמתי של "טובת ההנאה" הגלומה בשימוש שעושה העובד ברכב הצמוד, תוך הפרדה מנסיעות שמבצע העובד לצורכי העבודה ואינן בגדר "טובת הנאה" לעובד.