נטו+ | כתב עת לעבודה ולניהול המשאב האנושי

2020 יוני 329 + נטו

נשים בעבודה

57

מה שבא לי, אתם לא יכולים להגיד לי מתי לבוא ומתי לא" והמסרונים שהוצגו תומכים בכך. בנוסף, התקבלה טענת המנהל במעסיקה כי נאלץ לחסום את הוואטסאפ כלפי העובדת ובעלה היות שקילל אותו שלא יהיו לו ילדים וזאת לאחר שנאמר לעובדת שהיא תעבור סניף. עוד נקבע כי העובדת לא פוטרה אלא שהוחלט להעביר אותה לסניף אחר בירושלים הקרוב ביותר לסניף שבו עבדה. החלטה זו התקבלה על רקע חיסורי העובדת ולא מחמת הריונה. העובדת סירבה לעבור סניף בטענה כי מדובר בהרעה מוחשית אך בית הדין לא קיבל טענה זו. עוד נמצא כי מנהל המעסיקה לא התכוון לפטרה על רקע הריונה שהרי אם כך היה הדבר יכול היה לפטר בסמוך לתחילת העסקה ולא ממתין מספר חודשים על מנת לפטרה. לעניין התעמרות ופגיעה בעבודה על רקע הריון, נקבע כי גרסת העובדת אינה מהימנה, שהרי בכתב התביעה המקורי לא הועלו טענות על פגיעה ורק לאחר התייעצות עם עו"ד ותיקון כתב התביעה הועלו טענות אלו. לעניין פיצוי בגין עוגמת נפש על קנס שהיתה המעסיקה חייבת לשלם נקבע, כי הוצא צו מאסר נגד העובדת היות שלא שילמה או העבירה את הקנס להנהלת החברה ובכך נראה כי המעסיקה פעלה כפעולת נקם בעניין זה וחוסר תום לב שאינו מצופה ממעסיק גם כשמסתיימים היחסים. לפיכך, נפסק ש"ח בגין עוגמת נפש 10,000 לעובדת פיצוי על סך של שנגרמה לה בהיותה מיד לאחר חופשת לידה מובלת מפתח ביתה ע"י שוטרים לתחנת משטרה. מנגד, נדרשה העובדת לפצות את המעסיקה בתשלום בגין נסיעות ששולם לה כאשר לא נזקקה לנסיעות כלל וכן הוצאות שכ"ט עו"ד למעסיקה. , בית הדין האזורי 21248-03-16 תקציר סע"ש לעבודה בירושלים, על ידי כבוד השופט דניאל גולדברג, התובעת: הודיה לוי, הנתבעת: ג.מ. מעיין 14/11/2019 - אלפיים בע"מ, ניתן ב

והן בפני בעלה לאחר שחטף מהבעל קללה עת ביקש לבשר להם שהוחלט להעביר את העובדת לסניף אחר. פסק הדין התביעה נדחתה ברובה ומרבית טענות המעסיקה התקבלו. נקבע כי לא היתה כל התחייבות לעבודה במשמרות בוקר בלבד אלא רצון להתחשב בעובדת במשמרות בשל לימודיה ומבחניה. לפי עדות העובדת נלמד כי היא קבעה את המשמרות לפי צרכים שלה. למעשה היא הכתיבה למנהל את שעות העבודה מבלי להתחשב בצרכי המעסיקה ומצב כזה לא היה מקובל על בית הדין, במיוחד במצב בו יש בעסק בכל משמרת רק עובד אחד וקופה אחת. לעניין נסיבות סיום עבודת העובדת נקבע, כי העובדת ניסתה להתאים את גרסתה בדבר מועד סיום העסקה לצורך חודשי 6 קבלת פיצוי מכוח חוק עבודת נשים, היינו עבודה בדיוק לצורך דרישה לקבלת היתר לפיטורים לפי החוק. העובדת הוציאה אישורי מחלה והרושם שהתקבל היה כי העובדת ניסתה "להתאים" את מועד סיום מחלתה ונסיבות פיטוריה לאחר השלמת חודשי עבודה. גרסת העובדת כי פוטרה בתאריך 6 מסוים נסתרה שהרי לא יתכן כי המנהל פיטר אותה ביום שבת ובמיוחד כאשר חסם את האפשרות ליצור עמה קשר בוואטאפ. העובדת תירצה את קביעת תאריך מועד סיום העסקה לפיו התבלבלה ולא הסתכלה בלוחות השנה. נקבע כי ניסיון העובדת להאריך את תקופת העסקתה באופן מלאכותי באמצעות אישורי מחלה שהוצא לבקשתה בדיעבד ע"י הרופא, מכרסם בגרסתה ופוגע במהימנותה. כמו כן התקבלה עדות מנהל המעסיקה לפיה לא בוטלו משמרות לעובדת אלא שהעובדת היתה מאחרת או לא מופיעה לעבודה ובשלב זה לא ניתן היה לסמוך על העובדת. העובדת החלה להגיע לפי הנוחות שלה ואמרה: "אני אעשה