נטו+ | כתב עת לעבודה ולניהול המשאב האנושי

2020 מארס 327 + נטו

התפטרות ופיטורים

66

עובדת לא חויבה להשיב פיצויי פיטורים שקיבלה מהמעסיק למרות שלא הייתה זכאית לקבלם

פסק הדין אשר לשכר הקובע לצורך הפרשות סוציאליות, בית הדין עמד על הוראות צו הרחבה לפנסיית חובה, על הוראות חוק פיצויי פיטורים ותקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים ועל הפסיקה 1964- אותה כפיטורים), תשכ"ד הנוגעת לעובד ששכרו מורכב משכר יסוד ומעמלת מכירות המשתלמות כאחוז ממחזור מכירות או רווחים. נפסק כי העמלות שולמו לעובדת בגין טיפול בלקוחות ומכירת מוצרים, קרי בגין עבודתה הרגילה וכחלק מהתמורה שקיבלה המעסיקה מלקחותיה. לא הוכח כי מדובר בסכום ששולם כשכר עידוד כפי שטענה המעסיקה, מעבר לסכום המסוים, כי אם בסכום קבוע, הנגזר באחוזים משווי הטיפולים או המכירות שביצעה העובדת ועל כן הוא חלק מהשכר הקובע. אשר לתשרים שקיבלה העובדת נקבע כי אין לכלול בשכרה הקובע של העובדת, בשים לב לכך שלא הוכח כי רכיב זה שולם באופן קבוע ובשיעור קבוע, הוא לא שולם על ידי המעסיקה עבור עבודתה של העובדת אלא באופן וולנטרי על ידי לקוחות המעסיקה. צוין כי אין להקיש מהפסיקה בענף המסעדנות, אשר לו מאפיינים מיוחדים, לרבות היותו של התשר, חלק מרכזי משכר המלצרים שניתן באופן קבוע, עבור העבודה המבוצעת על ידן באופן רגיל לענפים אחרים. משמדובר בענייננו ברכיב שלא שולם באופן קבוע ובסכומים זניחים, הרי שאין לכלול אותו במסגרת השכר הקובע להפרשות פנסיוניות.

העובדות טטיאנה ארונוב (להלן:"העובדת") הועסקה כעובדת שעתית במכון קוסמטיקה, יוליה טיפולים קוסמטיים בע"מ (להלן: "המעסיקה"). כשנתיים לאחר תחילת עבודתה, מסרה העובדת למעסיקה מכתב מטעם רופאה תעסוקתית ובו נכתב כי "הנ"ל אינה כשירה לעבודה". עם סיום העסקתה שוחררו לעובדת כספי הפיצויים מקרן הפנסיה, ולצורך השלמתם נמסרה לה המחאה. העובדת הגישה תביעה כנגד המעסיקה בטענה לפיה היא זכאית לפיצויי פיטורים ולהפרשות לפנסיה גם מהעמלות שקיבלה וכן מתשרים ששולמו לה על ידי הלקוחות שכן היו חלק משכרה הרגיל. מנגד המעסיקה טענה כי כלל הכספים עבור הפנסיה והפיצויים שולמו כדין בתקופת עבודתה וכי העמלות ששולמו לעובדת היו בבחינת בונוס ולכן לא הייתה חובה שבדין להפקיד בגין סכומים אלו לפנסיה ופיצויים וכי התשרים שקיבלה מהלקוחות אינם חלק משכרה. המעסיקה הוסיפה כי העובדת לא הייתה זכאית להתפטר בשל מצבה הבריאותי, כמפורט (להלן: 1963- לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג 6 בסעיף "חוק פיצויי פיטורים"). לטענתה במסמך הרפואי שהוצג לא צוין מהו המצב הרפואי בגינו אינה כשירה לעבודה וכן הקשר הסיבתי בין העבודה למצבה הבריאותי וכי העובדת לא טרחה להסביר מדוע המשיכה לעבוד חודש שלם כרגיל למרות שהחזיקה תעודה רפואית המחייבת הפסקת עבודתה ולאחר סיום יחסי העבודה כאמור, התברר כי היא ממשיכה ועובדת בטיפולי יופי כעצמאית.

תקציר פסק הדין – באדיבות מאגר המידע המשפטי "דינים ועוד" מבית חשבים ה.פ.ס מידע עסקי בע"מ