נטו+ | כתב עת לעבודה ולניהול המשאב האנושי

2019 ספטמבר 322 + נטו

התפטרות ופיטורים

49

המוקדמת בניגוד להוראות החוזה. בנוסף בכתב ההגנה נטען כי לא ניתן היה להשאיר את העובדת בתפקידה כמנהלת שיווק נוכח כישלונה לכאורה וכי גם אם תתקבל טענת המעסיקה בהקשר הזה, משעה שלא הושגה הסכמה למעבר לתפקיד אחר, בהתאם להוראות החוזה, היה על המעסיקה לוותר על עבודתה של העובדת תוך תשלום מלא בגין יתרת התקופה. יתר על כן, בית הדין התייחס לכך כי בשליחת העובדת לביתה בבוקר היום השני לתקופת ההודעה המוקדמת, המעסיקה יצרה מצג שווא כלפי העובדת לפיו היא פועלת בהתאם לחוזה ומוותרת על עבודתה מבלי ששכרה ייפגע. גם המעסיקה הודתה כי רק כעבור שבוע הודיעו למעסיקה, כי אין בכוונתו לשלם לה את מלוא דמי ההודעה המוקדמת. בית הדין סבר כי חובת תם הלב חייבה שהמעסיקה תבהיר עמדתה לעובדת על מנת שניתן יהיה להגיע לפתרון מוסכם באותו מעמד ועיתוי, או לחילופין, שהעובדת תוכל לכלכל צעדיה לאור עמדת המעסיקה. לאור האמור לעיל, נקבע כי העובדת הייתה זכאית ש"ח 10,400 לתשלום דמי הודעה מוקדמת בסך בצירוף הפרשי הצמדה וריבית וכן הוצאות העובדת ש"ח. 4000 על סך , בבית הדין האזורי 65642-05-18 תקציר ד"מ לעבודה בתל אביב-יפו, על ידי כבוד הרשמת סימה קרמר, התובעת: ורד אסתר סלם, הנתבעת: ר.ביסה 01.01.2019- בע"מ, ניתן ב

הודעה מוקדמת הינו חוזה ההעסקה ולא חוק הודעה 2001- מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א (להלן: "חוק הודעה מוקדמת") ומכאן לצורך הכרעה בעניין יש לשוב ולבחון את הוראותיו. צוין כי העובדת צדקה בטענתה, כי כל שינוי בתפקיד הצריך את הסכמתה וזאת בהתבסס על סעיף החוזה שצורף לתיק לפיו כל שינוי בתפקיד מצריך את הסכמת העובד. נקבע כי משרשאית הייתה העובדת לסרב לתפקיד החדש, אין משמעות לשאלה אם העובדת הסכימה תחילה לבצע עבודה זו ולאחר מכן שינתה את דעתה. די בהוראה החוזית יחד עם העובדה אשר אינה שנויה במחלוקת לפיה, עבודה במחלקת אריזה אינה חלק מתפקיד "מנהלת שיווק" כדי לקבוע, כי לעובדת הייתה שמורה הזכות לסרב לבצע את התפקיד החדש. זאת, אף מבלי להידרש לשאלה אם עבודה במחלקת האריזה היא "פחיתות כבוד" בהשוואה לתפקיד אליו גויסה. זאת ועוד, בית הדין שוכנע כי העובדת פעלה בתום לב והעמידה את כח עבודתה לרשות המעסיקה במהלך תקופת ההודעה המוקדמת תוך גילוי נכונות לבצע עבודות מחוץ להגדרת התפקיד של "מנהלת שיווק". בהקשר הזה נדחתה טענת המעסיקה לפיה התכוונה להציע לעובדת עבודות אחרות וכי היא סירבה לכל עבודה שנתבקשה לבצע. יתר על כן, מלשון סעיף החוזה עולה כי המעסיקה יום דמי הודעה מוקדמת 30 התחייבה לשלם לעובדת ללא תנאי. מכאן, לא ברור מדוע המעסיקה סברה כי זכותה לעשות דין לעצמה ולהפחית מדמי ההודעה