נטו+ | כתב עת לעבודה ולניהול המשאב האנושי

2019 ספטמבר 322 + נטו

ביטוח לאומי

28

ידועים בציבור, יש מגוון רחב של מערכות יחסים, ובהשאלה מאמירתו של טולסטוי בספרו אנה קרנינה "כל זוג בדרכו שלו". במיוחד יש להיזהר, מיצירת "סטנדרט" אחד לבני זוג נשואים ו"סטנדרט" שונה לידועים בציבור בהיבטים שונים. במקרים מסוימים המעבר מדירת המגורים המשותפת עקב מצבו הרפואי של אחד מבני הזוג יכול לכרסם ביסודות של מערכת היחסים כידועים בציבור, ובמקרים אחרים יסודות אלה יוותרו איתנים חרף המעבר, ויש לבחון כל מקרה על פי מכלול נסיבותיו. כב' השופטת ל' גליסקמן הוסיפה וקבעה כי בעניין דנן לא חדלו המערערת והמנוח להיות ידועים עד לפטירתו, 2011 בציבור לאחר חודש יוני והמערערת זכאית לגמלת שאירים. ככל שההרעה במצבו הרפואי של בן הזוג מצריכה טיפול הדוק יש לבחון את האפשרויות המעשיות למתן טיפול שכזה בבית המגורים המשותף, וזאת בראי יכולתו הפיזית של בן הזוג השני, צרכיו של בן הזוג שנחלש ומידת היכולת המעשית להסתייע בעזרה נוספת. בענייננו, בהתחשב בגילו ובמצבו הרפואי של המנוח, בגילה של המערערת ובמכלול הנסיבות (הצורך לעבור דירה, לשנות אורחות חיים, להתגורר עם מטפל זר) - העדר המגורים המשותפים נבע מאילוץ אובייקטיבי, ואין בו כשלעצמו כדי לשלול את מעמדה של המערערת כידועה בציבור של המנוח. עוד נקבע כי בפועל, הקשר הזוגי בין המערערת לבין המנוח, היה ברמה אינטנסיבית ומשמעותית יותר מזו שתיאר בית הדין האזורי בפסק דינו, ולא התמצה בשלושה ביקורים בשבוע בני שעה אחת. בהיבט המשפטי, בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה, עת למרות האילוצים האובייקטיביים שנגזרו ממצבו הרפואי של המנוח ומגילם המתקדם של המנוח והמערערת, והסכסוך בין המערערת לבין ילדיו של המנוח, מערכת היחסים בין המנוח לבין המערערת נמשכה באופן רציף עובר לפטירתו של המנוח והתקיים רכיב הקשר הזוגי.

ועל מנת לסתום את הגולל על הערעור אף השתמש בביטויים כגון "התרשמתי", "עדות חמקמקה" וכו'. אולם, התרשמותו של בית הדין האזורי וממצאיו העובדתיים אינם עולים בקנה אחד עם ממצאים אובייקטיביים שהיו לפניו. כך, בית הדין האזורי התעלם מגילאי המערערת והמנוח וממצבו הבריאותי המנוח היה 2011 של המנוח. לעניין זה נטען כי בשנת ; המנוח סבל מפרקינסון 79 והמערערת בת 84 בן ושבר בחוליות, לא שלט בצרכיו, והמערערת נוכח גילה ומצבה הרפואי לא הייתה מסוגלת לטפל בו בימים ובלילות. במצב דברים כזה, טבעי שבן הזוג החולה יאושפז במוסד סיעודי תומך, כפי שהומלץ על ידי הרופאים המטפלים, ואשפוז בבית אבות או מוסד סיעודי לא צריך להיזקף לחובת המערערת ולהתפרש כהתנכרות לבן זוגה. המוסד טען מצדו כי אין לקבל את טענת המערערת כי הסדר המגורים עם המנוח לא היה בשליטתה ונבע מכורח רפואי או סכסוך עם ילדיו של המנוח, שכן על פי קביעתו העובדתית של בית הדין האזורי המערערת נפרדה מהמנוח עם אשפוזו בבית החולים מטעמי נוחות שלה וללא קשר לילדי 2011 בחודש יוני המנוח; המערערת לא הציגה כל ראייה אובייקטיבית חיצונית למצבו הרפואי הנטען של המנוח, וטענתה כי בשל מצבו הרפואי היה הכרח לאשפזו במוסד סיעודי נסתרה הן במכתב השחרור מחודש אוגוסט והן בעדות בנו של המנוח. 2011 פסק הדין כב' השופטת ל' גליקסמן פסקה כי מערכת יחסים של בני זוג כידועים בציבור מושתתת על שלושה יסודות, אשר ביניהם מתקיימת זיקת גומלין, והם: קיום חיי משפחה כבני זוג, מגורים משותפים וניהול משק בית משותף. על בית הדין להיזהר מלבחון את קיומו על יסוד השקפה אידאלית מסוימת של זוגיות אותה על הידועים בציבור לממש. הן עת מדובר בבני זוג הנשואים זה לזה והן עת מדובר בבני זוג שהם