נטו+ | כתב עת לעבודה ולניהול המשאב האנושי

2019 יוני 319 + נטו

משפט עבודה

25

בקיצור, כולם מרוויחים מהמהלך, רק שהציבור והמשק לא נפגעים מאותן שביתות פתע, התחלויות ושאר ההמצאות של העובדים, כיד הדמיון הטובה עליהם. לטעמי, בשירות הציבורי נכון לדרוש תעודת מחלה רק מאת רופא של חדר מיון בבית חולים ציבורי. לא ייתכן שכל פעם שמבקשים להכניס טכנולוגיות מתקדמות שייעלו את תפוקות העבודה או רפורמות שמבקשות להקל על יוקר המחייה, ינצלו הוועדים החזקים את העובדה שהיד שלהם נמצאת על השאלטר על מנת להקפיא כל רפורמה או לסחוט הטבות ולעקרה מתוכן ממשי . אי אפשר להשלים יותר עם הסחטנות הזו. בכל פעם שרוצים לקדם מהלך לטובת הציבור, הוועדים חושבים איך הם יכולים לקבל תוספות שכר עבור הסכמתם ולסחוט עוד קצת את הלימון. בנמלים קיבלו העובדים בתמורה להסכמה 2005 עשרות אלפי שקלים בשנת על רפורמה. הכסף עבר. הרפורמה? נו באמת... חלק מחברי הקואליציה העתידית סיפרו בכלי התקשורת כי הם יעמדו על כך שחקיקת חוק בוררות חובה בשירותים החיוניים יהיה חלק מההסכמים הקואליציוניים. אם וכאשר הדבר יגיע לבית המחוקקים מעניין יהיה לראות איזו עמדה תציג מפלגת כחול לבן, כאשר מצד אחד נמצא יאיר לפיד ומצד שני יו"ר ההסתדרות עד לא מכבר, אבי ניסנקורן. הציבור שבע מההפקרות, מהשביתות ומשיבושי החיים שמפילים עלינו הוועדים החזקים חדשות לבקרים ויש חלון הזדמנויות צר לשינוי אמיתי. היו לפני מספר חודשים אמירות של בית המשפט העליון לפיהן יש לשרטט מחדשאת גבולות השביתה במסגרת סכסוך בחברת החשמל, אבל כשההסתדרות הבינה שהדברים הולכים למקום שלא ייטיב עימה, היא בחוכמה רבה סיימה מיד את כל העיצומים וניצלה

רק לפני מספר שנים הדיח מי שהיה אז יו"ר הסתדרות העובדים הכללית את ראש הוועד של הרכבת (פרס גדול למנחשי זהותה...). והנה ההיסטוריה חוזרת על עצמה. גילה אדרעי שבה לכהן בתפקידה ברכבת, ההסתדרות לא מנעה זאת. אז יש להתפלא על השיבושים החוזרים? כנגד זכות השביתה יש גם את הזכות של הציבור לקבלת שירותים חיוניים שאין לו תחליף אחר לקבל במקום אחר. מילת המפתח היא איזון ונכון להיום המטוטלת ממש לא מאוזנת. היא מתחשבת אך ורק בצד של העובדים תוך כדי אמירות בפסיקה לפיהן שביתה אמורה לכאוב לצדדים שלישיים, גם כאלה שאין להם יד ורגל בעניין נשוא הסכסוך. הגיע הזמן להפסיק להסתכל על הדברים רק מזווית הראייה הצרה של העובדים ולזכור שמן העבר השני נמצא ציבור שבוי. גם לו יש זכויות, גם הוא זכאי לקבלת שירותים מהמדינה שלא יופרעו פעם אחר פעם על ידי עובדים שהתבלבלו לחשוב שמקום העבודה הוא שלהם. אין לי שום כוונה לפגוע בעובדים ובזכויותיהם. מאידך גיסא יש לי בעיה עם ניצול לרעה של כוח. כוח ללא אחריות משול להפקרות. משום כך, כבר מזמן היה צורך לחוקק את חוק בוררות חובה בשירותים החיוניים. לעובדים אין נימוקים עניינים אמיתיים כנגד אותה בוררות. להיפך, היא יכולה רק לעזור להם. אם הם סבורים שהמדינה פוגעת בזכויות, יתכבדו ויגישו את טיעוניהם לוועדת בוררות שבראשה יעמוד שופט של בית המשפט העליון בדימוס. היה ויש ממש בטענותיהם, הבורר יכריע לטובתם והמדינה לא תוכל לבצע את שרצתה במתכונת שחשבה עליה. ואם יתברר שאין ממש בטענותיהם, המדינה תוכל לבצע את המהלך שביקשה. מי שירוויחו גם כן מהמהלך הם בתי הדין לעבודה, שעומס גדול יירד מהם ויפנה זמן שיפוטי לטובת פיתוח משפט העבודה בישראל.