נטו+ | כתב עת לעבודה ולניהול המשאב האנושי

2019 מאי 318 + נטו

דמי מחלה

27

עוד אבסורד - כיום החוק אינו מאפשר למעסיק להעמיד את העובד לבדיקת רופא מטעמו אלא אם הנושא הוסדר בהסכם קיבוצי מיוחד שבו הסכימו הצדדים לכלול סעיף מסוג זה. חוק דמי מחלה קובע כי למעסיק קיימת זכות שלא לכבד תעודת מחלה ולהעמיד עובד לבדיקה רק אם מדובר בתעודה שאינה של קופת חולים. רוב תעודות המחלה הן של קופות חולים. כיום נותנים הרופאים ימי מחלה באמצעות האינטרנט גם ללא בדיקה פיזית של החולה, ובמקרים לא מעטים אף בדיעבד. גם הצעד הפשוט של הגעה למרפאה כבר לא נדרש מהעובדים, אז מתפלאים שיש קפיצה בימי המחלה? הצעתי היא לשנות את החוק ולקבוע מצבים שבהם למעסיק יש זכות להעמיד את העובד החולה ("המתחלה" ) לבדיקת רופא מטעמו. במקרה כזה בדיקת הרופא מטעם המעסיק ועל חשבונו תהיה המכרעת. להערכתי, בדיקות כאלה יפחיתו את כמות ההתחלויות במדינה. לצערי, מערכת המשפט אדישה לכך. לא זכורה לי התבטאות של שופטי בית הדין הארצי לעבודה, שמרבים להופיע בכנסי עבודה מקצועיים, המגנה את התופעה הפסולה הזאת; ולאמירה של שופטי בית הדין יש משקל רב גם בקרב מקבלי ההחלטות בארגוני העובדים. עולם העבודה השתנה. לטעמי, ארגוני העובדים והעובדים אינם עוד בהכרח הצד החלש והמוחלש שזקוק להגנה מפני המעסיקים הדורסניים. המשוואה השתנתה. ההסכמים הקיבוציים שארגוני המעסיקים חותמים עליהם עם ההסתדרות בשנים האחרונות רק משפרים את מצבם של העובדים, מבלי שהמעסיקים קיבלו תמורה הולמת בגין העמסת העלויות הנוספות על חבריהם. בחלק גדול מהמקרים ההסכם הקיבוצי הוא הרע במיעוטו שכן בקנה עומדת חקיקה גרועה יותר.

"ברוך רופא חולים", ואותם "חולים" חוזרים בדיצה וברינה למקום העבודה, עד הפעם הבאה. הכול על חשבון הברון, חשבון המדינה, שכל אחד מאזרחיה משלם בגין העובדה שאותם עובדים מחזיקים במשאב חיוני. כתוצאה ממהלך דו ראשי של חקיקת עבודה פורה ושופעת מצד אחד ופסיקות של בתי הדין לעבודה מצד שני, העובדים הם היום הצד החזק ביחסי העבודה. הם צוברים עוד ועוד כוח, ואין זה פלא שללא ריסון וללא בלמים, חלקם מרשה לעצמם לנצל זכויות ולפגוע בעובדים אחרים שזקוקים באמת ובתמים לזכות זו. כך למשל, אחד העיוותים הגדולים ביותר במגזר הפרטי הוא מה שידוע כ"מחלת השימוע". כל עובד/ת שמריחים כי המעסיק שלהם חושב לסיים את דרכם אצלו, מודיעים לפתע שהם חולים ועל פי המצב המשפטי הנוהג, במצב כזה על המעסיק להמתין עם השימוע עד אשר העובד מסיים את כל ימי המחלה שלו. בניגוד לנהוג במגזר הציבורי, במגזר הפרטי הכלל הוא שימי מחלה שלא נוצלו אינם ניתנים לפדיון. וכך פעולה לא הוגנת מהסוג שתואר כאן מממשת ימי מחלה שלא מגיעים לעובדים. אם מדובר במחלה אמיתית, אין שום מניעה לעשות שימוש בזכות שהחוק העניק לעובדים. ואולם התופעה של התחלות ושל שימוש בימי מחלה כאשר העובדים אינם חולים הפך למכת מדינה. השאלה היא כיצד ניתן למנוע תופעות בזויות ומכוערות כמו המחלות המדומות שעושות שימוש ציני בזכותו של עובד להיות חולה. גם כאן החוק מגן על העובדים ואינו נותן מענה למעסיק בעניין ניצול ימי מחלה על חשבון המעסיקים, תופעה שהולכת וצוברות תאוצה. מבחינתי, עובד שמגיש תעודת מחלה אף על פי שלא היה חולה, וניצל את המחלה לצרכים אחרים, פשוט גונב ממעסיקו. אין לכך מילה אחרת. ואפשר להוסיף לכך את הפגיעה בפריון ובתפוקות במקום העבודה.