ידע למידע | ירחון למיסוי, משפט וכלכלה

ביטוח לאומי פסקי דין

142 2024 ינואר 568 ידע למידע

2013 שנים. בשנת 26 משה וישראל במשך ערכו בני הזוג הסכם ממון ובמסגרתו התחייב המנוח שבעת פרידה ישלם לתובעת , 2019 ש"ח. בחודש מרץ 200,000 סך של משנתגלעה מחלוקת בין בני הזוג על רקע טענת התובעת שהמנוח בגד בה, יצא המנוח מבית התובעת, ושכר דירה למגורים בבאר שבע. המנוח רכש לדירת מגוריו מוצרי חשמל ואביזרים שונים באלפי שקלים, שינה את כתובתו לכתובת שבה התגורר בפועל והפסיק לשלם לתובעת את השתתפותו בהוצאות המגורים בביתה בסך ש"ח. בין הצדדים היו חילופי 5,000 של מסרונים שבמסגרתם דרשה התובעת מהמנוח לבוא ליטול את חפציו. בתחילת הגישה התובעת לבית המשפט 2020 שנת לענייני משפחה תביעה לתשלום הסך של ש"ח מכוח הסכם הממון, ומסגרת 200,000 ההליך הגישה בקשות להטלת עיקולים על כספי המנוח וכן צו לעיכוב יציאתו מן הארץ. בסמוך לכך, ערך המנוח צוואה חדשה אשר ביטלה את הצוואה ההדדית שהייתה לבני הזוג קודם לכן. המנוח פנה לחברת הראל ולחברת אלטשולר שחם המחזיקות בקופות השייכות לו, הודיע כי הוא מצוי בהליכי גירושים, ביקש לעכב שחרור כספים וביקש לשנות את המוטבים בקופה. נוסף על כך הגיש לרשויות המס תצהיר שבו ציין כי הוא נשוי החי בנפרד. לאור האמור, נקבע כי לפחות מצד המנוח הייתה כוונה ברורה של פרידה קבועה. גם על אומד דעתה של התובעת ניתן ללמוד ממעשיה לאחר הפרידה, כאשר הגישה תביעה למימוש הסכם הממון ותבעה סך

במשך כשנה וחודשיים טרם פטירתו, והתובעת אינה עונה על הגדרת "אלמנת פנסיונר" הקבועה בקרן ואשר זכאית לקצבת שאירים. גם זוג נשוי שבחר לא לגור יחד אינו עונה על הגדרת "אלמנת פנסיונר" בהתאם לתקנון קרן הפנסיה. גם קיומו של הסכם הממון ותביעת התובעת למימושו מצביעה על קיומה של פרידה קבועה וכך גם התנהלותו של המנוח אשר הפריד בין החשבונות של בני הזוג, בחר לערוך צוואה חדשה ואף שינה את כתובתו. בית הדין פסק: כב' השופטת י' אנגלברג שהם פסקה כי יש לדחות את התביעה. הוראות התקנון האחיד של הנתבעת מגדירות "אלמנת פנסיונר" כבת הזוג של פנסיונר שגרה עמו במשך לפחות שנה אחת רצופה עד ליום פטירתו, על מנת להיות זכאית לקבל קצבת שאירים. משהיה המנוח בעת פטירתו פנסיונר של מבטחים, על התובעת לענות על הגדרת "אלמנת פנסיונר" על מנת להיכלל בזכאים לקבלת קצבת שאירים מקרן הפנסיה. בבסיס תשלום קצבת השאירים עומדת התכלית הסוציאלית, שהיא להגן על רמת חייו של השאיר, ולהבטיח שזו תישאר כפי שהייתה, פחות או יותר, לפני הפטירה. משכך, נדרשים תלות, או שיתוף כלכלי לפני מועד הפטירה. בהמשך לאמור, נקבע כי התובעת בתביעתה לתשלום קצבת שאירים טענה כי השניים התגוררו יחד ברציפות עד ליום פטירתו של המנוח. עובדה זו אינה נכונה כלל ועיקר. התובעת והמנוח היו נשואים זה לזו כדת