ידע למידע | ירחון למיסוי, משפט וכלכלה

מס הכנסה פסקי דין

2023 דצמבר 567 ידע למידע 151

בפועל. קבלת עמדתו משמעה כי הנישום יהיה אדון לעצמו בקביעת שער מטבע החוץ, והדבר עלול ליצור פתח למניפולציות ולתכנוני מס שאינם ראויים. בית המשפט סיכם וקבע כי יש מקום לביקורת על התנהלות פקיד השומה בתיק. תרשומת שעליה הוא מתבסס בשומתו לא גולתה במסגרת דיוני השומה, הוא לא פעל בצורה שוויונית כלפי נישומים אחרים, והוא טען במסגרת סיכומיו טענות כלליות, שאינן מדויקות, על אף שאלו הופרכו במהלך שמיעת התיק. כך למשל טען כי חלק מהמוכרים דיווחו על מלוא התמורה כתמורה עבור המניות, על אף שהתברר שכל יתר היחידים דיווחו כפי המערער. כך גם ביחס לטענה כי "הדיווידנד לא חולק לכל בעלי המניות", אף על פי שכל בעלי המניות במועד החלוקה קיבלו דיווידנד. וכך ביחס לסוגיית האכיפה הבררנית, שפקיד השומה חזר במסגרתה על טענות שהן בלתי רלוונטיות ושאינן ממין העניין. כמו כן, פקיד השומה הגיש את סיכומיו באיחור ניכר, והוא אף חויב בהוצאות נפרדות בשל כך. נפסק כי הערעור מתקבל ביחס לשיעור המס על הדיווידנד, ונדחה ביחס לשער ההמרה. לאור תוצאות פסק הדין, ולאור העובדה שפקיד השומה כבר חויב בהוצאות בגין איחורו בהגשת הסיכומים, הוא יישא בהוצאות המערערים ובשכר טרחת באי- ש"ח. 90,000 כוחם בסך של

את חישוב הרווחים הראויים לחלוקה שלפי ב לפקודה, וזאת כדי להגשים את 94 סעיף התכלית של האדישות המיסויית שבבסיס הסעיף. אחרת, לנישום יהיה תמריץ לחלק דיווידנד בפועל תחת שימוש בסעיף. לפיכך, אם חלק מן הדיווידנד שחולק עולה על חישוב הרווחים הראויים לחלוקה שבסעיף ב, ראוי שאותו חלק ימוסה כרווח הון, 94 ב לפקודה מלמדת איזה 94 שכן הוראת סעיף חלק מתמורת מכירת המניות ראוי שימוסה כדיווידנד, ואיזה חלק לא. תכנון והפחתת מס אינם בלתי לגיטימיים כשלעצמם, וכשלעצמם אין בהם די כדי לקבוע מלאכותיות. לשיטתו של פקיד השומה, הפחתת מס ללא טעם מסחרי ביסודה היא תמיד אסורה, וכאמור, לא כך היא ומותר לנישום לבחור במסלול דל מס. אם לא ב לפקודה לא היה אמור לבוא 94 כן, סעיף לעולם ולא היה ניתן למסות את הרווחים הראויים לחלוקה כדיווידנדים, אלא אם היה טעם מסחרי לכך. בעניין דנן, תכנון המס הוא לגיטימי, שכן הוא עומד בתכלית החוק ליצור אדישות מיסויית. יתרה מכך, נקבע כי מדובר באכיפה בררנית, משפקיד השומה לא הוציא שומות דומות גם ליתר בעלי המניות היחידים. האכיפה הבררנית הייתה שרירותית ובלתי הוגנת באופן שמכרסם באמון הציבור במערכת, שאמורה לפעול בשוויוניות. לסיכום, נקבע כי אכן עמד תכנון מס בבסיס חלוקת הדיווידנד, אולם מדובר בתכנון מס חיובי וממילא פקיד השומה לא נהג בצורה שוויונית כלפי כלל הנישומים בעסקה. עם זאת, נקבע כי יש לדחות את טענות המערער באשר לשער ההמרה. המערער לא המיר את מטבע החוץ

סוף דבר לסיכום, הערעור מתקבל בחלקו.