ידע למידע | ירחון למיסוי, משפט וכלכלה

מס הכנסה פסקי דין

2022 אוקטובר 553 ידע למידע 65

המחוזי. אולי יש לראות את הוראתו של לפקודת המכס כמכוונת למנוע 154 סעיף מראש עתירה לקביעה כללית גרידא, בדורשה תשלום בפועל של מס כתנאי להגשתה של תובענה בבית המשפט, והאם אין הכרה בכוח לעתור לסעד הצהרתי, ללא תשלומו בפועל של המס הנדרש במקרה המסוים, שומטת את הקרקע מתחת לתנאיו המפורשים של ההסדר שבסעיף לפקודה ומאיימת לעשותם אות מתה. 154 בפסק דין אשר ניתן לאחרונה, נדרש בית המשפט העליון לכמה מהיבטיה של סמכות בעניין פתיה 2762/22 עניינית זו. בבג"ץ נקבע: "ודוק, שניים הם התנאים להגשת תביעה בקשר לסכום המס שבמחלוקת: הראשון, תשלום סכום המס שבמחלוקת תוך ציון שהדבר נעשה תחת מחאה; השני, הגשת התביעה להשבת הסכום ששולם ביתר בתוך שלושת החודשים שמיום התשלום". עוד נקבע שם: "דרך המלך להשיג על החיוב במס קנייה בעבור ייבוא טובין, לרבות על עצם חיובו, היא באמצעות לפקודת 154 הפרוצדורה הקבועה בסעיף המכס, ולחילופין, במקרים המתאימים (שהינם כאמור יוצאי דופן), באמצעות הגשת תביעה למתן סעד הצהרתי. בין אם יפסע בעל הטובין בדרך הראשונה ובין אם יפסע על פי הדרך השנייה - הסמכות לדון בתביעה נתונה לבית המשפט האזרחי המוסמך...". הנה כי כן, במקורו התפתח הסעד ההצהרתי במסלול נפרד מזה שבפקודת המכס. טבעו הכללי, העקרוני, הצעידוֹ תחילה אל ערכאות המשפט המנהלי, שלא כמו ההסדר שבפקודת המכס ויוחד לבתי המשפט "האזרחיים". עם הזמן

המס שבעקבותיו מבוקשת השבה - כי אם גם את השלכותיה, לעבר או לעתיד, של קביעה עקרונית כי הסיווג היה שגוי. הדעת נותנת כי כלליותה של הצהרה כזו מקשה לקבוע לה שווי כספי ברור, ולחלופין היא עשויה להאמיר את השווי הזה אל סכומם המצטבר של מסי יבוא עתידיים, עד כדי פריצתה של תקרת סמכותו של בית משפט השלום. בכל אחת משתי החלופות הללו מניח הדין את הסמכות לבית המשפט המחוזי. הקצאתה של הסמכות לפי כללים אלה של הדין מבקשת לקדם תכלית ברורה, ולפיה עניינים החורגים ממידת מומחיותו וכישוריו של בית משפט השלום יידונו לפני ערכאה דיונית גבוהה יותר. "הדין מתייחס בכובד ראש לסוגיית הסמכות הענינית. הרציונאל שבבסיסה נקשר, בראש ובראשונה, ברעיון הבידול (דיפרנציאציה) שבין ערכאות, ומקורו במידת ההתמקצעות או בהיקפו של הניסיון השיפוטי אשר נצבר בידי המכהנים בהן" (עניין נתנאל). בהמשך לאמור, נקבע כי ניתן לשאול אם בית משפט השלום מצויד ביכולת לבדוק את סיווגו של פריט ייבוא באורח חד פעמי, מדוע אין הוא כשיר לקבוע את דינם של סיווגים, כל אחד מהם חד פעמי לעצמו, לעתיד לבוא. שנית, וחשוב מכך, כלום הולם הוא לשלֵח את בעלי הדין אנה ואנה בין הליכים, כך שבכל אירוע מס יידרשו הם לחזור ולפנות לבית המשפט בתביעת השבה. האם ראוי לשלחם בין ערכאות, כך שבקשר לאירוע קונקרטי יהא עליהם לפקוד את בית משפט השלום ובקשה לסעד כללי יוכלו הם להניח רק לפניו של בית המשפט