ידע למידע | ירחון למיסוי, משפט וכלכלה

ביטוח לאומי פסקי דין

2022 אפריל 547 ידע למידע 89

בהודעת הערעור טען המוסד כי ביחס לשני עובדים: הגב' דניאלה סער-ליבוביץ' ומר יצחק בניטה, ביצע חיוב בגין פריסת שכר, שכן בביקורת התגלה כי הגב' סער-ליבוביץ' ש"ח (מעל 14,047 קיבלה שכר פטור בסך וזאת בגין משכורת 2088 התקרה) בשנת י"ג ובונוס שנפרסו על ידי המשיבה חלקית. הביקורת שנערכה העלתה כי שכרה הממוצע של הגב' סער-ליבוביץ' לא חרג מעל התקרה החייבת בתשלום דמי ביטוח לאומי ועמד ש"ח. 27,724 על שכר חודשי ממוצע בסך לפיכך, כל השכר הנוסף ששילמה המשיבה צריך היה להיות מחויב בדמי ביטוח. עבור מר בניטה, המשיבה דיווחה על שכר פטור מעל התקרה החייבת בתשלום דמי ביטוח . 2009 ש"ח בשנת 4,181 לאומי בסך של כתוצאה מכך, דמי הביטוח נוכו עד לתקרת המקסימום לתשלום דמי ביטוח ויתרת השכר נרשמה כפטורה מעל המקסימום. בהמשך לאמור נפסק כי דין ערעור המוסד בחלק זה להידחות, וזאת מן הטעם שסמכותו של בית הדין מוגבלת לבחינת טענות משפטיות בלבד, ולא מצאתי בהודעת הערעור ובהסברים העובדתיים שהוצעו על ידי המוסד כל התייחסות לעצם הכרעת הוועדה הקובעת שלא עלה בידיו להוכיח בחומר שהוגש לחבריה את הטעות שבוצעה לשיטתו מצד המשיבה.

בישראל. משאין מחלוקת ביחס להיותו של עובד בישראל (ללא קשר לזהות מעסיקו) תושב ישראלי, עובד זה חייב בתשלום דמי ביטוח לאומי למוסד וגם אין כל נפקות לכך שאותו עובד מחזיק או אינו מחזיק באזרחות נוספת. זאת ועוד, נקבע כי חוק הבריאות אינו כלול באמנה. אין חולק כי האמנה קודמת בזמן לחקיקתו של חוק הבריאות ולכן בהתאם להלכה שלפיה יש לפרש בצמצום הוראות באמנה בין מדינתית, לא ניתן לקרוא לתוכה על דרך של היקש או פרשנות משפטית תנאים שאינם כלולים בה במפורש. יש לקבל את עמדת המוסד, ולפיה ביחס לעובד, מר עופר קיש, ובהתאם למכתב שצורף עם תרגומו לעברית מהמוסד לביטוח לאומי בגרמניה, הוא כלל לא היה מבוטח בגרמניה ולכן אין כל סיבה שלא ישלם ביטוח לאומי בישראל שעה שעבד בישראל והיה בזמנים אלה תושב שלה. ביחס לגב' אורנה שובה, המוסד הציג אישור לפיו בתקופה שבין היא שילמה ביטוח 7.10.2002 ועד 1.9.1996 לאומי בישראל, ויש לקבל את טענת המוסד, שלא הוצג על ידי המשיבה כל הסבר מדוע במועדים הרלוונטיים לביקורת הניכויים שנערכה לא שולמו עבורה דמי ביטוח. עם זאת בהחלטה קבעה הוועדה בזו הלשון: "באשר לדמי ביטוח בגין פריסות שכר - משלא עלה בידי המוסד להוכיח אחרת, אנו קובעים כי דמי הביטוח בגין פריסות שכר הנובעות מתשלומי בונוס ומשכורת י"ג חושבו כהלכה ושולמו כדין על ידי העוררת".

סוף דבר הערעור התקבל בחלקו.