ידע למידע | ירחון למיסוי, משפט וכלכלה

מס הכנסה מאמרים

24 2022 אפריל 547 ידע למידע

ולפיה לו היה ממציא את אותה ראיה אזי היא הייתה פועלת לחובתו, או לחלופין – כי לא היה ביכולתו להמציא את הראיה האמורה. המסקנה המרכזית העולה מפסק דין זה היא החובה לשמור תיעוד המעיד על כל תקבול ותקבול המתקבל אצל הנישום, וזאת גם אם הנישום מנהל את עסקו באמצעות חשבונו הפרטי וגם אם לא חלה עליו חובה של התאמת בנקים. על הנישום לזכור כי לרשות המסים הגישה והיכולת להגיע לחשבונות הבנק שלו ולבקש הסבר בגין כל שקל שהופקד בחשבון, וכי היה ולא יוכל להמציא ראיות המלמדות על כך שאותה הפקדה אינה עסקית, אזי הסבריו שבעל פה ככל הנראה לא יעזרו לו ורשות המסים וכנראה גם בתי המשפט יראו אותו כמי שחייב לשלם מס בגין אותם תקבולים.

הלוואה, מתנה וכדומה. כשם שנישום צריך להוכיח כי כל הוצאה המוצאת על ידו במסגרת הפעילות העסקית היא הוצאה שהוצאה לטובת ייצור הכנסה, כך הפסיקה מחייבת אותו להיות מסוגל להוכיח כי כל הפקדה שלגישת הנישום אינה עסקית, אכן אין היא כזו. האמור נכון למצב שבו הנהלת החשבונות היא חד צדדית, וקל וחומר כאשר היא דו צדדית. מעבר לכך, החובה האמורה מתעצמת בשעה שהנישום עוסק בתחומים המלמדים על בקיאותו האישית בתחום כמו ראיית חשבון, דבר המחייב אותו לעשות יותר מהמקובל ולהבטיח תיעוד מלא בגין כל תקבול ותקבול. מעבר לאמור, יוזכר כי היכן שיכולה הייתה להיות ראיה התומכת בטענות הנישום אולם הנישום העדיף שלא להמציאה – עצם ההימנעות מהמצאתה מקימה חזקה

הערות הכותבים: רו"ח נ' פקיד שומה פתח תקווה 48073-01-18 ) ) ע"מ (מרכז 1 (