ידע למידע | ירחון למיסוי, משפט וכלכלה

מס ערך מוסף פסקי דין

98 2022 מארס 546 ידע למידע

לצד צער על שאירע, אך לא על מעשיו שלו - כי לא ידע על המעשים שנעשו ואינו אשם בהם. כביכול, מדובר היה בגזרה משמיים נטלו בה חלק, 2 ולא נאשם 1 שלא נאשם ואף לא הרוויחו ממנה. בהכרעת הדין פורטו הנסיבות שהובילו למסקנה הברורה כי שני הנאשמים פעלו בחברה בפועל כמנהלים, ושניהם ידעו על אודות הפעילות האסורה שבוצעה כשהחברה ניכתה תשומות על בסיס חשבוניות פיקטיביות במטרה להתחמק מתשלום מס תשומות. אפשר שחלקו של היה אינטנסיבי ודומיננטי יותר, 2 נאשם הוא מנהל חשבונות, 1 אך לצד זאת, נאשם דבר שמהווה נסיבה לחומרה במסגרת זו. , 1 גם עבר פלילי, בניגוד לנאשם 2 לנאשם ביצע היו בשנים 2 אך העבירות שנאשם ומדובר בעבירות שאינן ממין 2003 ו- 2002 העניין. משום כך לא יהיה זה נכון לערוך הבחנה בין הנאשמים ויש להשית עליהם עונש זהה, הממוקם - בשים לב לאי קבלת האחריות שבאה לידי ביטוי גם באי הסרת המחדל, המהווה שיקול בשים לב להוראת ) לחוק העונשין מחד 5 ) ו-( 4 יא( 40 סעיפים גיסא ולהיעדר עבר פלילי, והפגיעה של העונש במשפחותיהם של הנאשמים מאידך גיסא, ולצד העובדה המשמעותית שמאז ביצוע העבירות לפני קרוב לעשור הם לא ביצעו כל עבירה - בשליש המתחם. סוף דבר חודשי 18 על הנאשמים הושת עונש הכולל מאסר בפועל; תשעה חודשי מאסר על תנאי ש"ח. 70,000 וקנס בסך

אף הסרת המחדלים, הוטלו עונשי מאסר בפועל ולא אך עבודות שירות. בהמשך לאמור נקבע כי באופן רגיל המתחם שצוין על ידי בא כוח המאשימה הוא אכן המתחם ההולם מקרה זה בנסיבותיו, 18 בשים לב לפסיקה הנוהגת. לאמור, חודשים ועד שלוש שנות מאסר, אם כי ייתכן כי הרף העליון אף גבוה מעט יותר, 100,000 לצד מאסר מותנה וקנס הנע מ ש"ח. עם זאת, במקרה 200,000 ש"ח ועד זה לא ניתן להתעלם מהשיהוי הניכר בהגשת כתב האישום. מדובר בחקירה , כשכתב האישום הוגש 2015 שהחלה בשנת . התוצאה היא כי בשל 2019 רק בחודש מרץ ניתן גזר 2014-2012 עבירות שבוצעו בשנים דין קרוב לעשור לאחר מכן, בתחילת שנת . ההסבר שניתן על ידי המאשימה על 2022 עד 2017 אודות ביצוע השלמת חקירה בשנת אינו מניח את הדעת, ואין 2018 אמצע שנת בו כדי להסביר את השיהוי הניכר. לכן, לאחר שניתנת הדעת גם לעניין השיהוי, מתחם העונש ההולם מקרה זה בנסיבותיו נע משנה ועד שנתיים וחצי שנות מאסר, לצד מאסר מותנה וקנס. בית משפט השלום הוסיף וקבע כי שני הנאשמים לא קיבלו אחריות על המעשים, הטילו בעבר והם מטילים גם היום - ואף במסגרת טיעוניהם לעונש - את האחריות זה על זה, תוך מזעור חלקם שלהם עד כדי 1 אי קבלת אחריות כלל. כך אמר נאשם בדיון, לצד הבעת צער על שאירע אך לא על מעשיו שלו - כי כלל לא היה מודע למה בדיון, גם הוא 2 שנעשה. וכך אמר נאשם