ידע למידע | ירחון למיסוי, משפט וכלכלה

מס הכנסה פסקי דין

2021 ספטמבר 540 ידע למידע 35

בהמשך לאמור נקבע כי כעולה מחומר הראיות, המערערת הוקמה לצורך רכישת הפסלים ולצורך זה בלבד. אין למערערת הכנסות, אין לה חשבון בנק, אין בה כל פעילות. עוד עולה מהראיות כי חברת דרסלי הייתה בגירעון שהסתכם בשנת מיליון ש"ח. בנסיבות אלה, 36- בכ 2011 קשה למצוא טעם כלכלי לכך שדרסלי תממן את רכישת הפסלים באמצעות מתן שטר הון לחברה. קשה אף למצוא טעם כלכלי לכך שדרסלי תעמיד מימון לחברה לרכישת הפסלים ולא תרכוש את הפסלים בעצמה. המערערים טענו כי הפסלים נרכשו על ידי החברה נוכח "מצבן התזרימי של החברות" שלא אפשר לקיחת הלוואות. קשיים תזרימים בוודאי שאינם מצדיקים הוצאה נוספת של מזומנים תוך העמקת הגירעון. ההפך הוא המתבקש. הסיבה הבלעדית לבצע את העסקה כפי שהתבצעה, קשורה אך ורק ברצונו של המערער למשוך כספים מהקבוצה ו/או לפרוע את חובותיו לחברה, בלא לשלם מס. הדבר בא לידי ביטוי בעדותו המפורשת של עופרי סגל, בנו של המערער, שהודה בפה מלא כי העסקה באה לעולם על פי עצת משרד רואי החשבון וכדי להחזיר כספים לחברה. כשנשאל העד סגל כיצד העברת הפסלים לחברה פתרה את קשיי הנזילות של החברות, ענה לבסוף "זה לא עזר לקושי החברות לשלם. זה פתר את החוב של אבי לחברות". למעשה, המערערים אינם חולקים על כך שגם אם קיימת כוונה למכור בעתיד את הפסלים לגורמים חיצוניים, הרי מכירתם לחברה , כאשר עדיין אין באופק 2011 כבר בשנת

רשאי להתעלם מהעסקה. מבחינת דיני המס ניצול הזכות להעביר נכס לחברה, וזאת אך ורק, או בעיקר, כדי להביא להפחתת מס, מהווה שימוש לרעה בזכות. לפיכך, אין מקום לייחס משמעות רבה לעובדה כי כטענת המערערים, מכירת שני הפסלים למערערת גובתה בהסכם מוגמר ומסוים בעל תוקף משפטי מחייב וקיבלה ביטוי מלא בדוחות הקבוצה. הוא הדין בטענה כי העברת נכס לחברה היא "פרקטיקה מקובלת" שהמחוקק אף מצא לנכון לפטור אותה ממס בהתקיים התנאים לפקודה. העברת נכס 104 הקבועים בסעיף לחברה בבעלותו של המעביר היא אכן פרקטיקה מקובלת. אך ככל שנעשה שימוש בפרקטיקה זו מתוך מטרה להביא להפחתת מס וכשאין טעם מסחרי מאחוריה, רשאי פקיד השומה להתעלם ממנה, ובמקרה דנן – לראות בכספים שנמשכו מהחברה הכנסה בידי המערער, משכורת או דיווידנד, ולא תמורה עבור מכירת הפסלים. בניגוד לטענת המערערים, לא נמצא בסעיף ) לפקודה, שעניינו העמדת נכסים, 1 (ט 3 לרבות "חפצי אומנות ותכשיטים" על ידי החברה לטובת בעל המניות, תימוכין לגישתם. הוראה זו תומכת דווקא בגישה ולפיה יש לבחון מיהו הנהנה האמיתי מחפץ האומנות ולא לתת משקל לרישומו הפורמלי של אותו חפץ על שם החברה. מכל מקום, אין לראות בהוראה זו כמעניקה "לגיטימיות" להשקעת חברה בחפצי אומנות, כפי שטענו המערערים, ובוודאי 86 שאין היא גוברת על הוראת סעיף לפקודה.