ידע למידע | ירחון למיסוי, משפט וכלכלה

מיסוי מקרקעין מאמרים

44 2021 אפריל 535 ידע למידע

באסיפה לקבלת החלטות (וקבע שספק ממניותיה אינה 50%- אם מי שמחזיקה ב שותפה להחלטות מהותיות), הנישומה היא שהקימה את החברה, הדירה היא הנכס היחיד בחברה, הנישומה בחרה מרצונה להתפטר מתפקידה בדירקטוריון שמונה חודשים לפני הסכם המכירה של הדירה לחברה, הנישומה העידה כי סמכה את ידיה על האחיין שינהל את החברה (מיום הקמתה) בהתאם לאינטרסים שלה ושלו – לקדם פרויקט להקמת בניין מגורים, קיום הלוואת בעלים משמעותית לחברה מצד הנישומה אשר מצפה לפירעונה, הנישומה (באופן תמוה) לא הגישה תצהיר עדות ראשית על העובדות בקשר אליה וסתירות רבות בין גרסאות העדויות של הנישומה והאחיין במטרה להוכיח את חוסר שליטתה בחברה – כל אלה מעידים כי הנישומה שולטת בחברה. דהיינו, העובדה שהנישומה הסמיכה את האחיין שלה (אשר לו חלק בנכס ובחברה), שהיה בבחינת ידה הארוכה, לקדם את המיזם שלעיל מתוך יחסי אמון מלאים ובתיאום אינטרסים מלא ביניהם לניהול משותף ארוך שנים – אין בה כשלעצמה כדי לשלול ממנה את השליטה הישירה בחברה, ובוודאי לא שליטה עקיפה באמצעות האחיין. שליטתה של וכדברי כב' השופטת: " ." העוררת בחברה לא רפתה מעולם לעמדתנו, פסק דין זה מוליך אותנו כברת דרך נוספת ומוסיף נדבך לחיזוק המבחן המהותי-איכותי לעניין בחינת

"החוק איננו מגדיר מהי "שליטה" באופן ישיר או עקיף. בחוקים רבים, כגון חוק החברות..., נקבעה חזקת השליטה על ידי הצבת רף כמותי ופורמלי [ראו למשל לחוק החברות; סעיף 268, 1 סעיפים )לפקודת מס הכנסה]. אולם, בשנים 9(32 האחרונות חלה מגמה של העדפת המבחן המהותי-איכותי על-פני המבחן הכמותי, דהיינו – בחינת מידת יכולת ההשפעה של בעל המניות על ניהול החברה". ומכאן מוסיף בית המשפט, תוך הסתמכות ), כדלקמן: 7387/06 על הלכת בן ארי (ע"א "המבחן המהותי היכה שורשים גם בכל הקשור לדיני המס. כך, קובעת ההלכה הפסוקה כי את המושג "שליטה" יש לפרש בהתאם לתכלית חקיקת המס, אשר שואפת למסות עסקאות על-פי מהותן האמיתית, ולחתור למיסוי מס אמת. משכך, אין לבחון שאלת קיומה של "שליטה" על פי מבחן פורמלי-צר, אלא יש לבצע בחינה מהותית בדבר יכולתו האפקטיבית של בעל המניות לתת הוראות, להשפיע ולקבוע בנוגע למדיניותה של החברה." בית המשפט קובע כי המבחן הכמותי לחוק לעניין הגדרת שליטה (קרי, 2 שבסעיף מהון המניות) הוא בבחינת חזקה 50% מעל בלבד ויש לבחון את נסיבות המקרה – האם לפיהן השליטה אכן נתונה לבעל השליטה הנטען. ומן הכלל אל הפרט, בית המשפט קובע כי הנישומה לא טרחה להציג את מלוא תקנון החברה כדי להוכיח מהו הרוב הדרוש