ידע למידע | ירחון למיסוי, משפט וכלכלה

מס הכנסה מאמרים

18 2021 מארס 534 ידע למידע

ובסיכום: "מעדות השותפים עלה הגיע להם שכר טרחה בסכום גבוה ממה שהחברה הייתה מוכנה לשלם, כך שקבלת מניות במקום תשלום מזומן הייתה כרוכה בציפייה לקבלת דיווידנד בתור בעלי מניות של החברה. סכום הדיווידנד עלה על שווי המניות שהוקצו ולכן נושא הדיווידנד היה בעל חשיבות מהותית. המחאת המניות להן היו המערערים זכאים כשכר טרחה לחברות האחזקות, בתמורה ליתרת חוב כלפי היחידים, אפשרה למערערים למשוך מחברות האחזקות הכנסות מבלי לשלם מס, כפירעון של יתרת החובה. מהלך משולב זה הקנה למערערים שני יתרונות מס: האחד, פטור ממס על יתרת הזכות והשני, אפשרות שליטה וויסות של חבות המס בגין הדיווידנדים שהתקבלו מהחברה". נקודות למחשבה: אין ספק שמכלול הפעולות הרב והמסובך שאירע כאן, "הדליק" את התנגדות הרשויות ובית המשפט. הסבת שכר טרחה מהיחידים לחברות (ככל שניתן לכנות זאת כך) אינה מקובלת. לכאורה עולה כי לו היו המניות מועברות א – לא 104 מהיחידים לחברות במסגרת הייתה נטענת טענת מלאכותיות. ואולם האם עצם הבחירה במכירה חייבת או א היא זו 104 פטורה בהתאם להוראות שתקבע האם העסקה מלאכותית או לא?

מרבית קצפו של בית המשפט יצאה על הסבת הזכות לקבלת שכר הטרחה (במניות) מהיחידים לחברות ההחזקה: "מי שנתן את שירותי עריכת הדין היו עורכי הדין כיחידים והם היו זכאים לשכר טרחה… כל מה שעשו המערערים הוא להמחות את זכותם לקבלת המניות לבירן נאמנויות עבור חברות האחזקות וכך נוצרה יתרת חוב של החברות ליחידים, אשר אפשרה להם למשוך כספים מהחברות שבבעלותם ללא תשלום מס". יצוין כי המערערים ורואי החשבון שלהם ננזפו/נחקרו מדוע לא העבירו את המניות א 104 מהיחידים לחברות על פי סעיף לפקודה: "שני רואי החשבון אישרו כי העברת המניות מהיחידים לחברות האחזקות לא הייתה יוצרת להם יתרת זכות בחברות, דבר שאפשר להם למשוך כספים מהחברות, ללא תשלום מס, כהחזר ההלוואה…". ובהמשך: "העובדה שהמערערים בחרו לבצע את הפעולות כך שהמניות לא הועברו מהם אל החברות שבשליטתם במסגרת המתווה א לפקודה, אלא שהזכות 104 הקבוע בסעיף להקצאת המניות אליהם הומחתה על ידם לחברות בשליטתם כנגד יתרת חוב של החברות ליחידים, מלמדת כי המערערים תכננו את פעולתם באופן המנוגד לתכלית החקיקה. מכאן המסקנה היא כי מדובר בתכנון מס שלילי ולא בתכנון מס ניטרלי".