ידע למידע | ירחון למיסוי, משפט וכלכלה

מיסוי בין-לאומי מאמרים

114 2020 ספטמבר 528 ידע למידע

אין ניכוי במקור על תשלומי ריבית קבועה (ריבית שאינה משתתפת). לכאורה, הכנסות המימון של החברה מסווגות בישראל כהכנסה עסקית, ומקום הפקתה בישראל (היכן שמבוצעת הפעילות העסקית), זאת בניגוד לסיווגן של אותן הכנסות (כריבית) במדינות המקור ומקום צמיחתן בהתאם (באותן מדינות). עם זאת, מהטעמים המצוינים לעיל, לעמדתנו יש להתיר את המס הזר שנוכה במקור באיטליה על תשלום הריבית כנגד המס הישראלי החל. השאלה השנייה בהקשר זה היא מה הדין ביחס לעודף זיכוי הנובע ממתן הזיכוי לעיל (זיכוי המס האיטלקי כנגד המס הישראלי). מצב זה בהחלט אפשרי שהרי המס הישראלי מוטל על הכנסתה החייבת של החברה הישראלית (לאחר ניכוי הוצאות והפסדים), לעומת ניכוי במקור באיטליה על התשלום ברוטו. האם אותו עודף יזוכה כנגד המס הישראלי החל על הריבית מגרמניה (שלא נוכה מס גרמני במקור בגינה)? טענה אפשרית תהיה כי מס זה לא יותר כזיכוי בישראל בשל העמדה הבסיסית ולפיה מדובר בהכנסה עסקית שמקום הפקתה בישראל, וגם אם ניתן "פתרון נקודתי" ביחס לריבית מאיטליה, אין להרחיב את הדין ביחס להכנסות ממדינות נוספות. לעמדתנו, יש להתייחס באופן דומה לכל הכנסות הריבית המתקבלות ממדינות

לעמדתנו, על אף הסיווג השונה בין המדינות יש להתיר את הזיכוי, שכן מדובר באותה הכנסה בדיוק, ואי התרת הזיכוי משמעותה מיסוי כפול בגין אותה הכנסה, שאינו עולה בקנה אחד עם מטרת האמנה והוראותיה. יתרה מכך, בדרך כלל באמנות המס שעליהן חתומה מדינת ישראל, דיווידנד מוגדר באופן רחב וכולל גם הכנסה הנובעת מזכויות תאגידיות אחרות וכפופה למיסוי כדיווידנד על פי דין במדינת המושב של החברה המחלקת. בהתבסס על הגדרה זו, רשאית מדינת המקור לנכות מס מתשלומים המסווגים לפי דיניה כדיווידנד, אף אם אלו יסווגו באופן שונה במדינת המושב של מקבל ההכנסה, ולפיכך על מדינת המושב לפתור את כפל המס (בדרך כלל בדרך הקבועה בסעיף מניעת מסי הכפל שבאמנה). גם בהולנד למשל, מסווגות חלוקות של עודפים אגב פירוק כהכנסות מדיווידנד. ואולם, למיטב ידיעתנו, כאשר מדובר במדינת אמנה, הולנד נוהגת ליישם את סעיף רווח ההון באמנה ולא את סעיף הדיווידנד, ולפיכך לא נוהגת לנכות מס במקור במרבית המקרים, כך ששאלת זיכוי המס הזר במקרה כזה מתייתרת. דוגמה נוספת: חברה ישראלית העוסקת בתחום המימון ומעניקה הלוואות לשתי חברות זרות, האחת באיטליה והאחת בגרמניה. באיטליה, לפי האמנה עם ישראל במקור על הריבית המשולמת 10% ינוכה לחברה הישראלית. לעומת זאת בגרמניה