ידע למידע | ירחון למיסוי, משפט וכלכלה

מס הכנסה פסקי דין

2020 ספטמבר 528 ידע למידע 109

בעד ההלוואות שנטל ואין חולק שסכומי ההלוואות שחילקה רוקמור לבעלי מניותיה תאמו את שיעור החזקתם, אולם בכך אין די כדי לשלול שמדובר בהלוואה. יש לזכור כי טרדל מכרה את כל פעילותה ולמעשה לאחר חלוקת הכספים בקופתה וכיסוי התחייבויותיה לא היה בה צורך עוד. ממילא ככל שהייתה מצטברת ריבית בקופתה הייתה טרדל מחלקת את הריבית בין בעלי המניות. בהקשר זה יש להוסיף כי מעדות המערער עולה כי הצדדים חיפשו מנגנון פיננסי שיאפשר "לקרוא" לכסף לעת הצורך, ועצם מתן ההלוואות לא הייתה התכלית שלשמה נבחר מנגנון ההלוואה. זאת ועוד, במקביל לחלוקת ההלוואות או בסמוך לכך חילקה רוקמור דיווידנדים לבעלי מניותיה, ובכך יש כדי לתמוך במסקנה שהסדר ההלוואה נועד להבטיח אפשרות להחזרת כספי ההלוואה בלבד בשעת הצורך. בהמשך לאמור נקבע כי טענת פקיד השומה לפיה שעבוד הזכות לדיווידנדים אינה בטוחה אמיתית לפירעון ההלוואות היא בבחינת ניסיון בדיעבד להתערב או לשכתב בדרך של סברה את האופן שבו ניהלה קבוצת היחידים את ענייניה, תוך שפקיד השומה מבקש ליתן משקל לסברתו לפיה דיווידנדים עתידיים שהמערער זכאי להם, אינם בטוחה אמיתית מאחר שאינם ניתנים לעיקול. זאת מבלי להידרש להיבט המשפטי (על פי הדין האנגלי) הנוגע לאפשרות העיקול של דיווידנד. הסתמכות על דיווידנדים עתידיים כבטוחה לפירעון ההלוואה שנטל המערער מרוקמור, גורעת

עוד נקבע כי נראה כי פקיד השומה נקלע לכלל טעות באשר למהות מוסד הנאמנות, לפי שבנאמנות מי שרשום כבעל הנכס ומתנהג כבעל הנכס בפני כל העולם אינו הבעלים. מכאן, שככל שמדובר בנאמנות בהחלט קיים מצב שהנאמן הוא גם הבעלים (באופן פורמלי) וגם לא הבעלים (באופן מהותי). בענייננו, מהעדויות שלעיל והמסמכים שהוצגו בהליך עולה כי רוקמור וסידמור פעלו אמצעות עורך דין להחזיק במניות, לייצג את בעלי המניות בפני מנהלי ליברמור ו/או בעלי המניות האחרים בליברמור בהתאם להוראות בעלי המניות, לקבל את הדיווידנדים שחילקה ליברמור ולחלקם לבעלי המניות על פי שיעור החזקתם במניות ליברמור. בכל אלה יש כדי ללמד שמדובר בהסדר נאמנות לפיו רוקמור, סידמור ו/או עורך הדין שימשו נאמנים המחזיקים במניות ליברמור עבור בעלי המניות ואילו בעלי המניות ובהם המערער היו הנהנים. יתרה מזאת נפסק כי העובדה שבניסיון להגיע להסדר עם רשויות המס היו מעורבים בעלי מניות ששימשו בתפקידים כלכליים בכירים, אין כדי לשלול את המסקנה שמדובר בנאמנות. אפשר שהיו לאותם בעלי מניות שיקולים משלהם לפעול כפי שפעלו ואפשר שפעלו כפי שפעלו מטעמי זהירות. לכך יש להוסיף כי ההסדר שאליו ביקשו בעלי המניות להגיע, לפיו יחויבו במס רק בעת מכירת המניות, שקול לטענת הנאמנות. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי אכן, המערער לא הוכיח ששולמה ריבית