ידע למידע | ירחון למיסוי, משפט וכלכלה

מס הכנסה פסקי דין

48 2020 אוגוסט 527 ידע למידע

המחלקת, ככל שרווחים אלה מחולקים כדיווידנד. כאשר ממילא מהלך זה משליך על חיובה של החברה המקבלת, שכן שעה שהחברה המחלקת משלמת מס על רווחים שנוצרו כתוצאה משערוך נכסיה, אין עוד מקום לחייב את החברה המקבלת במס בגין דיווידנד שמקורו ברווחים אלה, בהתאם (ב) לפקודה. 126 לסעיף כב' השופטים י' אלרון וח' מלצר הצטרפו לדעת חברם כב' השופט ד' מינץ כי יש לדחות את ערעורי המערערות אך סברו כי יש מקום לדחות גם את הערעור שכנגד שהגיש פקיד השומה בעניינה של חברת התיירות. נקבע כי החשש מפני חיוב בכפל מס הוא שיקול כבד משקל, אשר ראוי כי ייבחן בקביעת השומה העתידית של חברת התיירות.

המחייב במס, זאת בשל ההטבה הגלומה בכך עבורן כ"חברות מקבלות". זאת כאמור אין להלום. יתר על כן נפסק כי הפרשנות המוצעת על ידי המערערות תחזק את "אפקט ) – שמגלם את lock-in effect( " הנעילה אחת מהביקורות העיקריות המופנות כלפי עקרון המימוש. לפי אפקט זה, נישום יימנע ממימוש נכסיו בשל נטל המס המוטל עליו בעת המכירה ועלול להפוך את המימוש לבלתי כדאי עבורו, דבר אשר יוביל לדחיית תשלום המס מעבר לעתיד הנראה לעין. בית המשפט העליון הוסיף והתייחס לפקודה וקבע 1 א 101 לתיקון הקבוע בסעיף כי הסעיף ביקש להתמודד עם המיסוי ברמת החברה מחלקת הדיווידנד, ולא ברמת החברה מקבלת הדיווידנד, דוגמת המערערות לפנינו, או ברמת בעלי המניות, במקרה שבו אין מדובר בדיווידנד בין חברתי. נפסק כי המחוקק הכיר ברווחי שערוך כאירוע מס מבחינת החברה

סוף דבר הערעורים נדחו.