ידע למידע | ירחון למיסוי, משפט וכלכלה

מס הכנסה פסקי דין

46 2020 אוגוסט 527 ידע למידע

הוא ברווח שנוצר בעקבות שינוי שיטת הרישום החשבונאי, המהווה למעשה היוון זרם התקבולים העתידי מהקניון, שטרם התממש. אין מדובר ב"מזומנים" הניתנים לחלוקה אלא ברווח רעיוני, הואיל והנכס לא מומש. על כן, רווח שערוך הנדל"ן אינו בגדר הכנסה של חברת קניון דרורים וגם לא שולם על ידה מס בגינו. החברה וחברת תיירות נוספת שבעניינה ניתנה הכרעה דומה לא השלימו עם קביעות פסק הדין והגישו את הערעור דנן. לשיטתן, הפרשנות המילולית והתכליתית שניתנה (ב) לפקודה 126 על ידי בית המשפט לסעיף - שגויה. תחת זאת יש לקבוע כי הדיווידנד המחולק מרווחי השערוך נכנס בגדרו של הסעיף, באופן התואם לכללי החשבונאות המקובלים ולדיני החברות. אין בפקודה הוראה המלמדת אחרת והפרשנות המוצעת מתבקשת כדי ליצור הרמוניה חקיקתית. הותרת פסק דינו של בית המשפט על כנו עלולה להוביל לעיוותים כלכליים. בית המשפט יצר מנגנון "יש מאין", שאינו מעוגן בפקודה ואין דרך ליישמו באופן המתיישב עם ההיגיון המסחרי והכלכלי. תוצאת פסק הדין אף מובילה לפגיעה קשה בעיקרון הניטרליות המיסויית, מכיוון שהיא תוביל לשקילת שיקולי מס חלף שיקולים תאגידיים ומסחריים גרידא, ולחוסר ודאות פיסקלית. עוד נטען כי המחוקק נדרש לתיקון חקיקה בנושא רווחי שערוך לפקודה, ובתיקון זה 1 א 100 במסגרת סעיף בחר למסות את החברה המחלקת ולא את החברה המקבלת. על כן שגה בית המשפט (ב) לפקודה אינו חל 126 בקבעו כי סעיף

IFRS התקינה החשבונאית הבין-לאומית (International Financing Reporting ), וביניהם תקן חשבונאות Standards , העוסק בנדל"ן להשקעה. 40 ' בינלאומי מס עברה 16 ' בהתאם לתקן חשבונאות מס חברת קניון דרורים לעשות שימוש במודל "השווי ההוגן". על פי מודל זה, נכס נדל"ן להשקעה מוצג במאזן החברה על פי שוויו ולא על פי עלותו, וההפרש בין עלות הנכס ובין ערכו המשוערך נחשב לרווח או להפסד של החברה (להלן: "רווחי שערוך"). החברה סברה כי ההכנסה מדיווידנד שהתקבלה ומקורה 2009 מחברת קניון דרורים בשנת ברווחי שערוך הקניון, היא בבחינת הכנסה (ב) 126 מדיווידנד, ובהתאם להוראת סעיף לפקודה אינה נחשבת לחלק מההכנסה החייבת במס חברות. לטענתה, יש להכיר בדיווידנד המחולק מרווחי שערוך כדיווידנד לצורכי מס, ככל דיווידנד אחר המחולק על ידי חברה, כדי להימנע מהטלת כפל מס או הטלת מיסוי בלתי רצוי. מנגד, המשיב (להלן: "פקיד השומה") טען שרווחי שערוך הנדל"ן של חברת קניון דרורים 1 אינם מהווים הכנסה כמשמעותה בסעיף לפקודה. לפיכך, הדיווידנד שהתקבל אצל החברה ומקורו בשערוך נדל"ן, חייב במס ) לפקודה בשיעור מס חברות 4(2 על פי סעיף (א) לפקודה, ולא מוצא מגדר 126 לפי סעיף (ב) 126 הכנסתה החייבת בהתאם לסעיף לפקודה. החברה הגישה ערעור על החלטת פקיד השומה. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורה של החברה וקבע בפסק הדין כי מקורו של הדיווידנד השנוי במחלוקת