ידע למידע | ירחון למיסוי, משפט וכלכלה

מס ערך מוסף פסקי דין

2020 מארס 522 ידע למידע 75

לסיכום, נקבע כי כאשר צבירת הריבית על חוב לא הוסדרה מראש, בין שעל ידי הסכם ובין שלפי הוראות הדין, חל סעיף 1 לפקודה, הקובע נכון להיום (לפי סעיף 75 לפקודה) ריבית שנתית לא צמודה בשיעור . כמו כן, נקבע כי באותם מקרים 3% של המפורטים בסעיף א', על פי הוראות סעיף לפקודה, ההפרשים מצטברים החל 75 מ"זמן הפירעון" "שנקבע במסמך", כלומר מועד גיבוש החוב. אם לא נקבע במסמך "זמן פרעון" כאמור, מצטברים ההפרשים החל מן היום שבו נמסרה הודעה לחייב, אם באותה הודעה נאמר שיידרשו מהחייב הפרשים כאמור. בנוסף, נקבע כי כאשר צבירת הריבית על החוב הוסדרה, בין אם על ידי הסכם ובין אם מכוח הוראות (א) לפקודה הקובע כי 134 הדין, חל סעיף הריבית תיחשב לפי השיעור שנקבע בסעיף לחוק פסיקת ריבית והצמדה. עוד נקבע 4 כי באותם מקרים המפורטים בסעיף ג', צבירת ההפרשים תיעשה החל ממועד היווצרות החוב, או אם מדובר בחיוב על פי דין, לפי הוראת החוק הרלוונטית. סוף דבר הערעור התקבל על כל רבדיו. בהתאם לכך הנאמן יגיש לבית המשפט המחוזי הכרעת חוב מעודכנת, אשר תתייחס לחישובי הרשות לעניין הפרשי ההצמדה והריבית (א) לפקודה 134 בהתאם להוראות סעיף החל מהמועד הקובע בחוק מע"מ. בנסיבות העניין, נוכח העובדה שמדובר בקבלת ערעור נגד בעל תפקיד, ומשכך ההוצאות לניהול ההליך תיפולנה על הנושים, אין מקום להטיל עליו הוצאות.

נשך. על כן, פשיטא כי חיוב ריבית על פי דין, החורג משיעור הריבית הקבוע בסעיף לחוק פסיקת ריבית והצמדה בא בגדרי 4 (א) לפקודה. 134 הוראת סעיף סוגיה נוספת שבה נחלקו הצדדים היא בקשר לשאלת המועד שממנו יצטברו הפרשי ההצמדה והריבית. שלושה מועדים רלוונטיים לעניין צבירת הפרשי הצמדה וריבית בעניין הנדון: מועד היווצרות החוב, כלומר המועד שבו נכרת הסכם או נוצרה ההכנסה המחויבת במס; מועד גיבוש החוב, כלומר המועד המוסכם לפירעון החוב או המועד החוקי לתשלום המס; מועד מתן ההודעה בדבר קיומו של חוב. לפקודה מורה כי המועד 75 כאמור, סעיף הרלוונטי הוא מועד גיבוש החוב אם קיים מועד מוסכם לפירעון החוב. אם לא קיים מועד מוסכם, המועד הרלוונטי הוא מתן (א) לפקודה 134 ההודעה. לעומת זאת, סעיף אינו מציין מועד כלשהו. ואולם, הסוגיה האמורה נדונה בעניין נובל, בעניין לבנת וכן בעניין גזית בן-גל נאמנויות. באותו עניין נקבע כפי שנפסק בעניין נובל, כי (א) הוא 134 המועד הרלוונטי לעניין סעיף החל ממועד היווצרות החוב, מבלי שהיה בפסק הדין שניתן בעניין לבנת כדי לשנות בעניין זה. מכאן ברור שאין מקום לסברה שהפרשי הצמדה וריבית המחושבים לפי (א) מתווספים רק החל ממתן 134 סעיף ההודעה. קל וחומר כאשר מדובר בחוב הנובע מהוראת חוק, שעה שהחוק קובע לחוק 98- ו 97 מפורשות אחרת (סעיפים מע"מ).