ידע למידע | ירחון למיסוי, משפט וכלכלה

מס ערך מוסף פסקי דין

74 2020 מארס 522 ידע למידע

כלומר כאשר מדובר בחיוב ריבית המבוסס רק על הסכם. מכלל לאו אתה שומע הן. כב' השופט ד' מינץ קבע כי איננו סבור 75 כן. אכן, לשונו הפשוטה של סעיף מתייחסת למצב שבו לא הוגדרו חיובי ריבית "בהסכם". עם זאת, אין משמעות הדבר כי הסעיף חל במצבים שבהם הוסדרו הפרשי הצמדה וריבית מכוח הדין. כפי שגם טענה הרשות, קשה להלום כיצד "לשונו לפקודה 75 הפשוטה" של הוראת סעיף מחילה את הוראות הסעיף גם על מצבים שבהם חלה ריבית מכוח הוראות הדין, שעה שהסעיף מתייחס במסגרת הוראותיו ל"מסמך" אשר בו נקבע "זמן הפרעון". לא רק שהשימוש במונח "מסמך" אינו הולם בפשטות הדברים התייחסות להוראת חוק, אלא שהסעיף מתיימר לקבוע מועד שממנו יחושבו הפרשי ההצמדה והריבית, שעה שבמקרים שבהם הריבית נקבעת בדין ממילא מוסדר גם המועד שממנו יש לחשבהּ. יתר על כן, נקבע כי בחינת תכליות הסעיף מביאה למסקנה חד-משמעית התומכת (א) 134 בעמדת הרשות. הוראת סעיף לפקודה מבקשת להגביל את סף ההצמדה והריבית שיכולים לגבות נושים אשר בידם מנגנון הצמדה וריבית "משופר". כדי לקדם את עקרון השוויון בין הנושים, אין צורך בריבית "מופרזת" כדי להיכנס לגדרי (א). אין כל הצדקה לקבוע 134 תחולת סעיף (א) לפקודה יחול רק במקרה 134 כי סעיף של חריגה דרמטית מהריבית שנקבעה לחוק פסיקת ריבית 4 במסגרת סעיף והצמדה, כלומר רק אם מדובר בריבית

שונה מהמסקנה שאליה הגיע בית המשפט המחוזי וכי בכל הנוגע לחוב שומת מס, הפרשי ההצמדה והריבית המצטברים לחוב (א) לפקודה. 134 יהיו כמפורט בסעיף תחילה נקבע כי לשונו הפשוטה של סעיף (א) לפקודה מורה כי מדובר במצב 134 שבו "הוכר חוב" ה"כולל ריבית". אותה ריבית, כך מורה הסעיף, אינה יכולה 4 לעלות על השיעור שנקבע לעניין סעיף לחוק פסיקת ריבית והצמדה. אין בסעיף זכר להבחנה שמבקש הנאמן לעשות בין ריבית הנובעת כתוצאה מהוראות הסכם, לבין ריבית הנובעת כתוצאה מהוראות דין. בפשטות הדברים, הסעיף מורה כי ריבית, יהא מקורה אשר יהא, אשר עולה לחוק 4 על השיעור שנקבע לעניין סעיף פסיקת ריבית והצמדה – תהא מוגבלת עד לאותו גובה בלבד. הסעיף גם אינו קובע כי ההגבלה תחול רק אם מדובר במנגנון הצמדה וריבית חריג במיוחד. די בחריגה לחוק פסיקת 4 מהריבית הקבועה בסעיף ריבית והצמדה כדי להגבילה עד לאותו שיעור. הסעיף גם אינו קובע כי הוא חל רק במקרה שבו נקבעה ריבית מכוח הסכם, גם אם זו המציאות הנפוצה שלגביה חל הסעיף. בית המשפט המחוזי אמנם קבע כי ניתן ללמוד על המקרים שלגביהם חל סעיף (א) לפקודה בהתייחס לכך שמדובר 134 . כך, 75 במעין הסדר משלים להוראת סעיף לפקודה – אשר לפי 75 מלשונו של סעיף קביעת בית המשפט עולה ממנה בבירור שעניינו של הסעיף בחיוב ריבית שאינו מבוסס על הסכם – ניתן להסיק כי סעיף (א) לפקודה מתייחס ליתר המקרים, 134