ידע למידע | ירחון למיסוי, משפט וכלכלה

מיסוי מקרקעין פסקי דין

62 2020 מארס 522 ידע למידע

(ג) לחוק ההסדרים המחיל לצורך גביית 8 חוב ארנונה את העקרונות הקבועים בסעיף א(א) לפקודת מס הכנסה (להלן: 119 "הפקודה"). בית משפט השלום דחה את התביעה כנגד המבקשת. בפסק דינו קבע בית משפט השלום כי מאחר שהעירייה לא הציגה ראיות המוכיחות את שליטתה של המבקשת או את מעורבותה בניהול החברה בתקופה הרלוונטית להיווצרות החובות, לא ניתן לראות בה בעלת שליטה, ולפיכך לא ניתן לחייב אותה בחובות הארנונה של (ג) לחוק ההסדרים. 8 החברה מכוח סעיף העיריה הגישה ערעור על ההחלטה והוא התקבל תוך שנקבע כי ניתן לחייב את (ג) לחוק ההסדרים 8 המבקשת מכוח סעיף ) לפקודה, וזאת מאחר 2 א(א)( 119 וסעיף שהנכס הועבר אליה "בלא תמורה או בתמורה חלקית" וכן מאחר שהמבקשת נכללת בהגדרה של קרוב של בעל שליטה (בהתייחס לאמה של המבקשת כבעלת השליטה). המבקשת הגישה את בקשת הערעור דנן על ההחלטה. המבקשת טענה כי מכמה טעמים שגה בית המשפט המחוזי בקבעו שניתן לחייב (ג) לחוק 8 אותה בחוב ארנונה מכוח סעיף ההסדרים. ראשית, המבקשת טענה כי סעיף (ג) לחוק ההסדרים מאפשר את גביית 8 החוב רק ממי שהוא בעצמו בעל שליטה בחברה, וכי די בכך כדי להביא לביטול פסק הדין. בהקשר זה הדגישה המבקשת כי אף לגישת בית המשפט המחוזי אמה הייתה בעלת השליטה היחידה בחברה שהחזיקה בנכס בתקופה הרלוונטית. עוד נטען כי העירייה לא הציגה כל ראיה ולא העלתה

או בהווה, ומשכך אין כל הצדקה לאמץ פרשנות מרחיקת לכת שתיקבע שבעלת הנכס הייתה גם בעלת שליטה בחברה בתקופה שבה נוצרו החובות.

השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים

מקורו של ההליך דנן בחיוב ארנונה בגין נכס המצוי 2014-2013 הנוגע לשנים ברחוב נווה שאנן בעיר תל אביב-יפו, ובו פועלת מסעדה (להלן: "הנכס"). היו רשומות 2012-2007 במהלך השנים כמחזיקות בנכס מושא המחלוקת חברה לניהול אירועים (להלן: "החברה") ואמה של המבקשת (להלן: "האם") שהיא בעלת המניות היחידה בחברה. בתקופה זו שולמו חשבונות הארנונה והמים בגין שונה הרישום 2013 הנכס כסדרם. בשנת כך שבתקופה הרלוונטית הייתה החברה רשומה כמחזיקה היחידה בנכס. בתקופה זו נצברו חובות לעירייה בגין ארנונה, הוצאות 90,000 אכיפה והיטל שמירה בסכום של כ שקלים, וכן חובות לחברת מי אביבים המבקשת ובן זוגה 2014 בע"מ. בשנת 2010 רכשו את החברה. החברה, אף שלא פורקה, נותרה ללא כל נכסים ופעילות, ואילו האם נכנסה להליכי פשיטת רגל. העירייה ומי אביבים הגישו תביעה כספית לבית משפט השלום כנגד האם, החברה והמבקשת בגין החובות שרבצו על הנכס. העירייה טענה כי חיובן של המבקשת והאם מתבקש במסגרת הדוקטרינות הכלליות המאפשרות הטלת אחריות אישית על נושאי משרה בתאגיד, כמו גם מכוח סעיף