ידע למידע | ירחון למיסוי, משפט וכלכלה

מס הכנסה פסקי דין

32 2020 ינואר 520 ידע למידע

סכום ההחזר לא תיחשב להכנסה; זאת ותו לא. אין בפניה סעיף הקובע כי ההחזר מהווה הכנסה. אין בפניה סעיף המאפשר לה להפחית מדמי הביטוח המשולמים באותה שנה את סכום ההחזר והתוספת; אין בפניה סעיף הקובע כי רק הסכום במזומן ממש ששולם על ידי הנישום (שאינו כולל תשלום בדרך של "קיזוז" מול סכומי החזר), הוא הסכום "ששילם" הנישום באותה שנה ואין בפניה סעיף המאפשר לה למסות את התוספת, גם אם התוצאה היא כי בכך היא מיטיבה עם הנישום. לא מן הנמנע כי בכך היא מריעה עם נישום אחר, זה שלא נהנה כלל מניכוי המס בשנה ההיסטורית או נהנה באופן חלקי בלבד. עוד נפסק כי אין בפי הרשות, לא בתשובתה לבקשת האישור ולא בכתב הגנתה, כל הסבר או נימוק באשר לסיבה שבגינה שתק המחוקק בכל הקשור למיסוי החזר דמי הביטוח הלאומי. בהיעדר הוראת דין מפורשת, הרשות אינה רשאית לייצר, בבחינת יש מאין, מנגנון מיסוי המשלב שכל ישר, מחד גיסא, וגילוי של רצון טוב, מאידך גיסא. לאור האמור, אין מנוס מהמסקנה ולפיה לא קיימת לרשות הסמכות לייחס את ההחזר לשנה השוטפת ולראות בו הכנסה באותה שנה (או לקבוע כי יש בו כדי להקטין את סכום הניכוי "המשולם" באותה שנה), או להתייחס אליו כמעין "תיקון" של ניכוי היתר בשנה ההיסטורית. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי בנסיבות העניין לא יהיה לנכון לפטור את הרשות מחובת השבה. מחד גיסא, לא ניתן להתעלם מכך כי הרשות פועלת

בית המשפט פסק: כב' השופט ש' בורנשטין פסק כי הוא אינו מתעלם כלל ועיקר מההיגיון המיסויי הקיים בגישת הרשות. בסופו של דבר זכה הנישום לניכוי הוצאה ביתר, ולפיכך למיסוי בחסר, ומן הראוי שיהא בנמצא מנגנון כלשהו שיביא לתיאום ההוצאה. דרך המלך היא תיקון השומה ההיסטורית, אך לכאורה דרך זו אכן אינה יעילה ובמקרים מסוימים אף אינה אפשרית שכן השומה לשנה ההיסטורית היא שומה "סגורה". דרך יעילה יותר היא קביעת מנגנון ולפיו מיסוי ההחזר ייעשה בשנה השוטפת, ואף שמדובר במנגנון שרירותי, שחלק מהנישומים ייהנו ממנו וחלק אחר יפסידו, מיסוי יעיל מצדיק לעיתים יישום גישה שרירותית, המביאה ליציבות ולוודאות ומונעת התדיינות בין פקידי השומה והנישומים; אמת ויציב, יציב עדיף. עם זאת, השאלה אינה האם יש לאמץ דרך של "אמת" (תיאום ההוצאה בשנה ההיסטורית) או דרך של "יציב" (מיסוי ההחזר בשנה השוטפת). השאלה היא האם ניתן ליישם מנגנון זה שלא באמצעות חקיקה מפורשת, אלא בדרך פרשנות - כאשר פרשנותה של הרשות א, פרשנות המבוססות כל כולה 47 לסעיף על תכלית החוק, אינה עולה בקנה אחד עם איזו מבין האפשרויות הלשוניות הקיימות בנוגע לסעיף האמור. בהמשך לאמור נקבע כי אין לרשות אלא מה שבפניה – סעיף בפקודת מס הכנסה מדמי הביטוח 52% המתיר לנישום לנכות ששילם באותה שנה; סעיף בחוק הביטוח הלאומי הקובע כי התוספת המשולמת על