ידע למידע | ירחון למיסוי, משפט וכלכלה

מס הכנסה פסקי דין

26 2019 דצמבר 519 ידע למידע

כוונות רווח המתבטא בשכר שמשלם מוסד זה לעובדיו.

ערעורים לבית המשפט המחוזי. לטענת המערערים, המשיב נוקט גישה מחמירה לפיה כל תשלומי השכר חייבם במס שכר. זאת, על אף פסיקה של בית המשפט המחוזי לפיה דמי חבר פטורים ממס שכר. עוד טענו כי המשיב אף לא פרסם כל הנחיה בנושא או הוראות ברורות לגבי הרכיבים בשכר הפטורים ממס שכר ולגבי הרכיבים החייבים במס שכר. לשיטתם, התנהלות זו של המשיב יוצרת אפליה ואכיפה בררנית בין נישומים והשומות שהוצאו על ידו אינן מבוססות ואינן משקפות את מלוא המידע, המסמכים והתחשיבים שהוצגו בפניו. עוד ) לפקודת מס 2(2 טענו המערערים כי סעיף הכנסה כולל במסגרת הכנסת העבודה לעובד גם טובת הנאה הניתנת לעובד בכסף או בשווה כסף, אולם לא טובות הנאה שניתנו לעובד לצורך ביצוע עבודתו על פי דרישות המעביד. זאת, במטרה למנוע חיוב במס בגין הכנסת עבודה כאשר מותרת הוצאה כנגדה. המשיב מצדו טען כי המערעריםהםמלכ"רים המעסיקים עובדים רבים ומשלמים להם שכר ולכן חייבים בתשלום מס שכר בגין משכורות המשולמות לעובדיהם לפי סעיפים לחוק מע"מ. לדבריו, כלל מרכיבי 35- ו 4 השכר ששילמו המערערים לעובדיהם חייבים במס שכר (פרט לרכיבי פיצויים, תגמולי מילואים מהביטוח הלאומי וקצבת שאירים). כמו כן טען הפקיד, אין חבות במס שכר בגין תשלומים שהם החזר הוצאות נסיעות שנדרשו על ידי המעביד. כל הכנסת עבודה בהתאם לפקודה נחשבת ל"שכר" לצורך החוק ועל כן היא חייבת בתשלום מס שכר על ידי מלכ"ר. עוד הוסיף כי מס השכר נועד למסות את הערך המוסף של מוסד ללא

בית המשפט קבע: כב' השופטת א' וינשטיין קבעה כי דין הערעורים להידחות. צוין כי מס שכר מוטל על מלכ"רים, דוגמת המערערים, מכוח חוק מע"מ. "שכר" מוגדר בחוק כ"הכנסת עבודה כמשמעותה בפקודת מס הכנסה, לרבות קצבה המשתלמת מאת מעביד למי שהיה עובדו". "הכנסת עבודה" מוגדרת בפקודת מס הכנסה באופן רחב, שנועד לכלול כל רכיב תשלום שמקבל עובד ממעבידו, למעט הוצאות מותרות בניכוי על ידי העובד. לפיכך, לצורך קביעה אם המערערים חייבים בתשלום מס שכר על רכיבים מסוימים המשולמים על ידם לעובדיהם - יש לקבוע אם רכיבים אלו נכנסים בגדרה של הגדרת "הכנסת עבודה". קודם לכן יש לבחון האם המערערים הוכיחו את קיומו של רכיב מסוים שכזה בשכרם של עובדיהם בשנות המס שבערעור. לדעת השופטת, עניין זה הוא בעוכריהם של המערערים שכן ביסוס עובדתי בנוגע לרכיבים האמורים לא קיים כלל, ודי בכך כדי לדחות את טענותיהם. עוד סברה השופטת כי המערערים נוקטים גישה של הנחת המבוקש, ומאותה נקודה סבורים הם כי הנטל הוא על המשיב לסתור את הנחתם זו. במילים אחרות, המערערים מבקשים כי בית המשפט יניח כהנחת מוצא כי רכבים פרטיים שימשו עובדים מסוימים לצורכי עבודתם (שלא הוכח כלל מיהם והאם אמנם השתמשו ברכבים פרטיים לצורכי עבודתם) וכי היקף השימוש ברכבים אלו היה