ידע למידע | ירחון למיסוי, משפט וכלכלה

מס הכנסה מאמרים

18 2019 ספטמבר 516 ידע למידע

● ● נראה כי בית המשפט יאפשר מחילת חוב שיוכיח לבעל המניות כהפסד הון ככל כי אפסו הסיכויים לגבות את החוב. ● ● נדגיש, כי בית המשפט אינו דורש כתנאי בלעדי להתרת ההפסד את פירוק החברה או הוכחה כי היא אינה פעילה. נדרש כי יוכיח כי אפסו הסיכויים לגבות את החוב. לדוגמה, אם הלוואות הבעלים בסכומים של עשרות מיליונים ולחברה נכסים זניחים. ● ● במובחן מהנסיבות בפסקי הדין בעניין, הסיכויים להתרת ההפסד בידי בעל המניות גבוהים יותר כאשר המחילה היא על מלוא סכום הלוואות הבעלים, מסיבות כלכליות, שאינן דווקא משיקולי מיסוי (לדוגמא, שיפור מצב ההון העצמי מול הבנקים לקבלת אשראי) ונעשית שלא בסמוך לעסקה הונית רווחית. אין ספק כי בתי המשפט הולכים ומצרים את האפשרויות העומדות בפני בעלי מניות הנושים בחברות בשליטתן, גם ככל שהסבירות להשבת מלוא סכומי הנשיה, נמוכים.

ועצם העובדה שללא מכירת המקרקעין, לא היו המערערים מוחלים על ההלוואות (עלה מעדות המערער), המחילה על חלק מהחובות בלבד ולא על סך ההלוואות כיוון שהיה נוצר חיוב במס בחברה, כולם יחד מצביעים על מחילת החובות לחברות כעל עסקה מלאכותית, שיש להתעלם ממנה. בית המשפט מבטל את הפסד ההון ומנגד בחברות – את ההכנסה ממחילת החוב ומשיב את יתרות ההלוואות שנמחלו. הארות ומסקנות מפסק הדין: ● ● הפסיקה בנושא של מחילת חלק מהלוואות הבעלים לשם גיבוש הפסד הון בידי היחיד, ביוזמת הנישום (הן בסכום והן בעיתוי) היא החלטית ויש להתריע בפני הנישומים, ועקבית כי מחילת הלוואות שנתן בעל שליטה לחברה בשליטתו, על מנת לגבש הפסד הון בסמוך לביצוע עסקה בה יש רווח הון- עלולה להיחשב עסקה מלאכותית וההפסד לא יותר (גם אם העסקה שהניבה רווח נכפתה עליו).