ידע למידע | ירחון למיסוי, משפט וכלכלה

מיסוי מקרקעין מאמרים

60 2019 אוגוסט 515 ידע למידע

לדעת בית המשפט, אין לסיבה כלכלית זו כל רלוונטיות לחברה, באשר מס החברות הוא קבוע ואינו פרוגרסיבי כבעניינו של יחיד. (אמנם בית המשפט עצמו מציין כי יהא הפרש במס ככל שישתנה בין השנים מס החברות, אך לטעם בית המשפט זה "נובע רק מהעדכונים של שיעור המס שנעשו באמצעות חקיקה ולא ממבנה המס גופו"). תמהני. בהנמקה השלישית קובע בית המשפט העליון כי מס על חברה הוא בסה"כ "תשלום ראשון – מעין מקדמה, … במודל המיסוי דו – שלבי של החברה ושל היחיד". משום שהוא רק מקדמה על חשבון המס (מבחינה כלכלית) לצורך פשטות ומשום שממילא שיעור מס חברות הוא נמוך יחסית "כדרכן של הרבה מקדמות" – אין מקום לאפשר לחברות להקטין את חבותו בדרך של ביצוע פריסה. גם כאן הדברים קשים להבנה ולהסכמה, לטעמנו. ההנמקה האמצעית, ואף שאין בית המשפט קורא לכך במפורש, מסתמכת על לשון גוף הסעיף: "המוכר רשאי לבקש כי המס על השבח הריאלי יחושב… כדלקמן: (א) בכל אחת משנות המס בתקופת הפריסה – …. וחישוב המס יעשה בשיעור המס הקבוע בסעיף קטן (ב)

רשות המיסים לא ויתרה, ואף שלכאורה נראה שמדובר בעניין לא מהותי ובשברי אחוזי מס – ערערה לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון מנתח ארוכות מאוד את הסוגיה וקובע כי משלושה טעמים לא ניתן לחברה לבצע פריסה: . התכלית הכלכלית של הזכאות 1 לפריסה. . התנאים למימוש הזכאות לפריסה 2 כהגדרתם בסעיף (ובמילים אחרות: לשון גוף הסעיף ובו "הטכניקה" המיוחסת דווקא ליחיד ולא לחברה). . "מהותו של מס חברות והיחס שבינו 3 לבין מס יחיד". לטעמנו ההנמקות הראשונה והשלישית, אף שהוסברו ארוכות ולוו במונחים יפי שם, אינם משכנעים כלל, וניתן בהחלט לחלוק עליהם. ההנמקה השנייה – שהיא לשונית פשוטה, אכן יוצרת בעיה למערערות, ומטילה ספק בהחלת הסעיף עליהן, ושופטי העליון החליטו – שאין להחילו עליהן. בהנמקה הראשונה – טוען בית המשפט העליון כי אפקט הדחיסה, שיש לנסות לבטלו או לפחות לצמצמו רלוונטי רק אצל יחידים, כך יקודמו "הצדק האנכי" והצדק האופקי" – שלמעשה מדברים על העיוות בשיעורי המס הגבוהים שיחולו על המוכר לו יחושב מלוא השבח בשנת המכירה גופה, מבלי לחלקו למספר שנים אחורנית.