ידע למידע | ירחון למיסוי, משפט וכלכלה

מס הכנסה פסקי דין

40 2019 אוגוסט 515 ידע למידע

והתכלית להביא לצמצום העסקת עובדים זרים (בין היתר בדרך של הטלת היטל), לחוד. אין, אפוא, לומר כי למסתננים אישור לעבוד (להלן: "עניין באקארי"), או כי למעסיקיהם יש היתר להעסיקם. המדיניות שננקטה מתמצית בהימנעות מביצוע פעולות אכיפה נגד העסקה אסורה של מסתננים כאמור, וברי כי אלמלא קיומו של האיסור, מדיניות זו לא הייתה נדרשת מלכתחילה. נקבע כי מסקנה זו מתיישבת עם תכלית החוק, דהיינו כי הטלת ההיטל משתלבת במערך החקיקתי הכולל ביחס לתופעת ההסתננות ומשולבים בו אמצעים פיסקליים נוספים. ההיטל נועד להגשים את מדיניותה העקבית של הממשלה, שבה לא מצא לנכון בית המשפט העליון להתערב, לעודד עבודה של עובדים ישראלים ולצמצם ככל שניתן את עבודתם של זרים, למשל באי הענקת נקודות זיכוי. נקבע כי אף אילו היה מקום לקבל את טענת המערערת לפיה מדיניות אי האכיפה יש בה כדי להביא את עבודתם של המסתננים לכדי עבודה "כדין", כי מדיניות זו משמעה שאין מקום להבחין בין עובדים זרים שהותרה כניסתם לישראל לצורכי עבודה ובין מסתננים, וכי אין זה סביר שאלה ייחשבו "עובדים זרים" לצורך ההיטל, אך לא לצורכי הפטור מהיטל בנסיבות שבהן קיים פטור כאמור. ממילא לא ניתן לומר כי כך הוא דינם של מסתננים המועסקים בעבודות סיעוד במוסד סיעודי, מהסוג הנדון בערעור דנן. הפטור מהיטל העסקה לעובדים זרים בענף הסיעוד מיועד רק לעבודת סיעוד מסוג מסוים, דהיינו סיעוד

בית המשפט קבע: כב' השופט ש' בורנשטין קבע כי אין חולק כי עובדי המערערת הזרים לא קיבלו היתר לעבודה, לא בכלל ולא בענף הסיעוד בפרט. לכאורה לא ניתן אפוא לומר כי מדובר בעובדים המועסקים כדין במתן טיפול סיעודי. עם זאת, עמדת המערערת היא כי מדיניות הממשלה בדבר אי נקיטת פעולות אכיפה כנגד המעסיקים, משמעה הוא כי העסקתם של העובדים הזרים היא כדין, ולפיכך מעסיקים אלה פטורים מתשלום ההיטל. נקבע כי אין לקבל עמדה זו של המערערת. על אף המדיניות של אי האכיפה, לא ניתן לומר כי העסקתם של מסתננים בעבודות סיעוד מהסוג הנדון כאן, לאמור - עבודת סיעוד במוסד גריאטרי מוסדי, היא בבחינת העסקה "כדין". יצוין כי למסקנה זהה, ובאותן נסיבות ממש, הגיע בית המשפט המחוזי בעניין מעונות יניב. מדיניות אי האכיפה נובעת מהתפיסה כי למסתננים מנועי הרחקה קיימת זכות לעבוד לפרנסתם בישראל מכוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, והמדינה אף הצהירה כי בשלב זה לא תאכוף על מעסיקיהם את איסור ההעסקה, תוך התחייבות להודיע יום מראש לפני שתחל בפעולות אכיפה 30 כאמור. עם זאת, המדינה לא מצאה לנכון להעניק לאותם מסתננים היתרי עבודה, וזאת לאור מדיניות הממשלה באשר לצמצום עובדים זרים בכלל, ולטיפול במסתננים בפרט. מדיניות זו אושרה על ידי בית המשפט העליון. בד בבד עם אישורה של אותה מדיניות קבע בית המשפט העליון בעניין סעד, כי מדיניות אי האכיפה לחוד,