ידע למידע | ירחון למיסוי, משפט וכלכלה

ביטוח לאומי פסקי דין

2019 יולי 514 ידע למידע 69

מנסה לפתוח את ההסכם עם פקיד השומה באמצעות תובענה שעניינה ביקורת ניכויים שערך לה הנתבע, בחוסר סמכות ובניגוד להלכת גדות. המל"ל הוסיף והדגיש כי על המעסיק חלה חובה לנכות דמי ביטוח לאומי משכרו של העובד. דמי ביטוח לאומי שלא נוכו הם הטבה. בית הדין קבע: כב' השופטת א' גילצר כץ פסקה כי התובעת הסכימה לשלם את החיוב שהטיל עליה פקיד שומה בעקבות ביקורת ניכויים של מס הכנסה, ולכן עליה לשלם את דמי הביטוח בעקבות ביקורת הניכויים של המל"ל. ביטוח לאומי יכול לקבוע הכנסה בניגוד לדוח שהוגש לו על די התובעת ולגבות על הכנסה זו דמי ביטוח לאומי, קל וחומר, בעקבות הסכמה בעניין בין התובעת למס הכנסה. חזקה על התובעת כי אם הגיעה להסכמה עם מס הכנסה הרי שעשתה כן באופן מושכל ועל פי ייעוץ משפטי והיא אינה יכולה להתכחש להסכמה זו עת היא מצויה מול המל"ל. עוד נקבע כי מקור ההבדל בשאלת הגילום בלבד, בין מס הכנסה לבין דמי ביטוח לאומי במקרה שבנדון, הוא באופי ההוצאה שהיא הוצאה עודפת כלומר הוצאה שאי אפשר ליחסה לפרט. פקודת מס הכנסה נתנה תשובה כיצד לנקוט במקרה של הוצאה עודפת. חוק הביטוח הלאומי אשר מתייחס פעמים רבות לפקודה שותק בעניין הוצאות עודפות אולם ברור כי אם צומחת לעובד טובת הנאה יש לשלם בגינה ביטוח לאומי. התובעת טיפלה חשבונאית בהוצאות אלו בשתי דרכים: האחת, ייחוס ספציפי של

לחוק הביטוח 358 ביטוח לאומי לפי סעיף הלאומי (קביעת דמי ביטוח בניגוד לדוח שהגישה התובעת) ואימץ את עמדת פקיד השומה ולפיה תשלום חלקם של העובדים בדמי הביטוח הלאומי על ידי התובעת הוא הכנסת עבודה נוספת בידי העובדים. השגות התובעת נדחו והצדדים נותרו חלוקים בשאלת אופן חישוב הניכויים. התובעת טענה כי העיקרון הביטוחי מחייב כי כאשר המל"ל דורש הפרשי דמי ביטוח בדיעבד בשל הטבות "בעין" שניתנו לעובדים, יש לעדכן את השכר הבסיסי המבוטח באופן פרטני לכל עובד ועובד, ולא ייתכן כי המחיר למעסיק יגדל והוא ישלם יותר דמי ביטוח אך גובה הזכאות הביטוחי של העובד לא יגדל. עוד נקבע כי לא היה מקום לאמץ את עמדת רשות המסים ולפיה גילום חלק העובד בדמי הביטוח הוא "הכנסת עבודה", מאחר שמהות החייב בדמי ביטוח שונה מהנישום בגין הכנסת עבודה לפי פקודת מס הכנסה, וכן כי דמי ביטוח לאומי מקנים תמורה בשונה ממס הכנסה שהוא מס שאין בצדו תמורה. במס הכנסה הנישום הוא העובד וחובת הגבייה הפרוצדורלית מוטלת על המעסיק, ובביטוח לאומי התובעת קיבלה על עצמה לשלם את דמי הביטוח בגין ההטבה מבלי שחזרה אל העובד, כאשר דמי הביטוח הלאומי אינם מס אלא תשלום שבגינו ניתנת תמורה ישירה. המל"ל טען כי חתימת התובעת על שומה בהסכם מול פקיד השומה מעידה על הסכמת התובעת לחישובי שומת הניכויים של מס הכנסה. עוד נטען כי התובעת