ידע למידע | ירחון למיסוי, משפט וכלכלה

מיסוי מקרקעין פסקי דין

2019 יולי 514 ידע למידע 47

ימוסה 2015- ו 2014 השבח שייוחס לשנים . החלת הוראת 26.5% בשיעור מס של סעיף הפריסה עשויה לחסוך לעוררת סך ש"ח. מנהל מס שבח נתניה 894,148 של (להלן: "המנהל"), המשיב בהליך זה, דחה את בקשת העוררת מטעם אחד: לטענתו, א(ה) לחוק חל רק על יחידים ולא 48 סעיף על חברות. מכאן הערר. א(ה) לחוק, הקובע 48 לטענת העוררת, סעיף את הוראת הפריסה, פותח במילים "המוכר רשאי לבקש כי...". הביטוי "המוכר", חל הן על מוכר שהוא יחיד והן על מוכר שהוא חברה. משכך, לפי לשון החוק, יש להחיל את הוראות הפריסה אף על העוררת. יתירה מזו, העובדה כי הפריסה מטיבה עם העוררת, מלמדת כי ההצדקה להחלתה מתקיימת לא רק לגבי יחידים אלא גם לגבי חברות. אם למרות כל האמור מתעורר ספק פרשני, הרי יש לנקוט מדיניות ולפיה ספק בפרשנות הסעיף מביא לאימוץ הפרשנות המטיבה עם הנישום. א(ה) לחוק 48 לטענת המנהל, כאשר סעיף קובע את אופן יישום הוראת הפריסה, א(ב) העוסק בשיעורי 48 הוא מפנה לסעיף המס החלים על יחיד וכן לנקודות הזיכוי הקבועות בפקודה והחלות אף הן על יחידים בלבד. משכך, לשון החוק מחייבת החלתו על יחידים ולא על חברות. יתרה מזו, "אפקט הדחיסה" שעמו נועדה הוראת הפריסה להתמודד, רלוונטי ליחידים שעליהם חלים שיעורי מס הכנסה פרוגרסיביים ולא לחברות הממוסות במס חברות בשיעור קבוע. משכך, אף תכלית החקיקה תומכת בהחלת הסעיף על יחידים בלבד.

ועדת הערר קבעה: יו"ר הוועדה כב' השופט א' גורמן, שאליו הצטרפו חברי הוועדה, קבע כי ניתן למצוא בלשון הסעיף תימוכין לכל אחת מהגישות שהציגו הצדדים, ומשכך ובהכרח, כל אחת מהגישות מעוררת אף היא קשיים. לשון הסעיף אינה מובילה באופן ברור לאימוץ אחת מהגישות שהציגו הצדדים. במצב דברים זה, תכלית החוק ועקרונות מנחים בפרשנות דיני המס הם שיובילו לקביעת הפירוש הנכון. כפי שציינה בצדק העוררת, הסעיף פותח במילים: "המוכר רשאי לבקש כי המס על השבח הריאלי יחושב כאילו נבע השבח בחלקים שנתיים שווים, תוך תקופה שאינה עולה על ארבע שנות מס...". באופן פשוט, הביטוי "מוכר", כולל גם יחיד וגם חברה. כאשר המחוקק חפץ בכך, הוא מייחד הוראות חוק ליחידים או לתאגידים בלבד. אלא שהתמונה מורכבת מעט יותר. כפי שציין המנהל בצדק, המשכו של הסעיף עולה בקנה אחד עם ההנחה כי הוראתו חלה לכאורה על יחידים בלבד. מבחינת לשון הסעיף ישנם צדדים לכאן ולכאן. אם נשים דגש על הרישה של הסעיף, בחלק הפותח את הוראת הפריסה, נמצא תימוכין לעמדת העוררת. מנגד, אם נשים את הדגש על חלקו הטכני של הסעיף, דומה כי ניתן למצוא חיזוק לעמדת המנהל. כאמור, בהיעדר תשובה מכרעת בלשון החוק, יש לפנות לבחינת תכלית החקיקה הניצבת ביסוד הוראת הפריסה. נקבע כי תכלית החקיקה, כפי שהיא עולה משורה של פסקי דין ומדברי מלומדים, היא