מגזין הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבניה בישראל | גיליון 7

צדק". הגישה שלה הייתה חריגה בנוף: לא מלחמות לשם מלחמות, אלא חיפוש מתמיד אחרי אינטרס משותף. "אין ניגודי עניינים", היא אומרת. "צריך למצוא את מה שמחבר בין העובדים להנהלה. כל עובד מחפש ערך ומשמעות כשעובד עושה את עבודתו בצורה הטובה ביותר – גם המשרד מרוויח, גם העו־ בד מרוויח". בכל שלב בקריירה שלה, וגם הרבה לפני, גולן מזהה עוולות ולא מהססת לפעול. "מאז ומתמיד הייתי כזו – רואה משהו לא בסדר, ונכנסת ישר בעובי הקורה", היא אומרת בפ־ שטות. לדבריה, הגישה הזו הפכה אותה לד־ מות שונה בנוף ועדי העובדים. "עוף מוזר", כהגדרתה; היא לא היססה להתעמת עם סמנכ"לים ומנכ"לים כשהאמינה שהצדק איתה, אך תמיד שמרה על מבט רחב: טובת הארגון והחברה כולה. "יכול להיות שבגלל שמדובר במשרד שעובד עם אוכלוסיות מו־ חלשות, הייתי ועד קצת אחר. בעיניי, אסור שהמאבקים שלנו יפגעו באנשים החלשים ביותר", היא מסבירה. "ובזמן הקדנציה שלי שנה והצ־ 40 הובלנו רפורמות שדיברו עליהן לחנו לשפר את מעמדם של העובדים. לא היה עובד במשרד ששכרו לא שודרג ולא נגענו בו, אך יחד עם זאת התייעלנו ושיפרנו את מעמד המשרד והשירותים למקום טוב יותר". ממשבר להובלה אחרי השבעה באוקטובר, כשהמשבר בענף הבנייה הלך והעמיק, יו"ר ההסתד־ רות ארנון בר-דוד מינה את מזל גולן לפ־ רויקטורית לענייני עובדים זרים בענף הב־ ניין. המשימה הייתה ברורה: למצוא פתרון מיידי לאחד הנושאים הבוערים ביותר בענף. גולן לא בזבזה זמן. היא הגיעה לשדה התעופה, בכדי להבין את התהליך מקצה לקצה – לפגוש את העובדים, להכיר מקרוב את בעלי התאגידים, לפגוש את עובדי רשות האוכלוסין שמאוגדים בהסתדרות ולהבין את התהליך כולו. הופתעה כשראתה את

תנאי הקליטה העלובים ופשוט הרימה טל־ פון. "זה לא ייתכן", אמרה, ותוך שעות כבר היו במקום כיסאות, שולחנות ועמדות מסוד־ רות. משם המשיכה לסל שירותים רחב לעו־ בדים ולתאגידים – ביטוחים, חשבונות בנק, הוזלה של הציוד הבסיסי ע"י הכנסת ספקים נוספים, הדרכות בטיחות במכללות בכל סניפים נוספים אצל־ 4 רחבי הארץ, הקמנו נו במרחבים של ההסתדרות הכללית וליווי צמוד לעובדים. "אני תמיד מאמינה בערך מוסף", היא אומרת. "אם לא נותנים ערך מוסף – אתה לא רלוונטי". העבודה המהירה הרשימה את בר-דוד, שראה בה את האדם המתאים להוביל את איגוד עובדי הבניין והתעשיות הנלוות. היו"ר הקודם יצחק מויאל, שפרש אחרי כמעט שני עשורים בתפקיד, נתן גם הוא את ברכת הדרך. הבחירה בה עברה כמעט פה אחד, אני לא אשת דיבורים, אני אשת מעשים – חובת ההוכחה עליי"

רת להסתכל על המינוי כעל שלב טבעי בק־ ריירה שנבנתה צעד אחר צעד מתוך עשייה. "אני באמת אוהבת את העבודה שלי, ובבית כבר השלימו עם זה – ברגע שאני לוק־ חת אחריות, אני שם עד הסוף. זה נכון לכל מקום שהייתי בו, וזה ימשיך גם כאן". מאשקלון למרכז ההסתדרות גולן נולדה וגדלה באשקלון, בסביבה מש־ פחתית ישרה וערכית, שעיצבה את תפיסת עולמה. "אבא שלי היה האיש הזה שכולם באו להתייעץ איתו לפני צעדים גדולים", היא מספרת, "ואמא שלי – אישה ישרה, שלא עניין אותה מה יגידו. משם ספגתי את הער־ כים של יושרה, אחריות ואומץ ללכת בדרך שלי". במהלך השנים עברה לחולון, התח־ תנה והקימה משפחה – שני ילדים שכבר בגרו. "אני יכולה לומר בלב שלם ששיחקתי אותה בגידול שלהם", היא מחייכת, "הם ההישג הגדול ביותר שלי". בשונה מרבים שהגיעו לתפקידים בכירים, המסלול הציבורי שלה היה רחוק מלהיות מתוכנן. כשנבחרה לראשונה ליו"ר ועד העו־ בדים הארצי של משרד העבודה והרווחה, זה קרה כמעט במקרה – בלי קמפיין, בלי תוכניות. "לא ישנתי בלילה כשנבחרתי", היא נזכרת. "לא ידעתי מאיפה להתחיל. אז פשוט התיישבתי ללמוד – את המבנה האר־ גוני של המשרד, תקציבים, הוראות נש"מ, תקשי"רים. קמתי בארבע בבוקר, ישבתי מול המחשב ולמדתי הכול". לדבריה, הנחי־ שות הזו – ללמוד הכול מאפס, להבין לעו־ מק ולפעול בשטח – היא שהובילה אותה שוב ושוב קדימה. "מעולם לא ביקשתי פרו־ טקציות", היא אומרת. "הכול קרה בדרך הקשה, הישרה וההגונה. פשוט עשיתי, והע־ שייה הובילה אותי קדימה". לא עבר זמן רב עד שגולן הבינה מה חסר: שקיפות, נהלים ברורים, קריטריונים אחי־ דים. "צחקו עליי כשדרשתי כללים", היא נז־ כרת. "אמרו שזה לא תפקידו של ועד. אבל בעיניי, אם אין נהלים, נוצרים פערים וחוסר

מזל גולן בתפקידה הקודם. צילום: אלבום פרטי

9