מגזין הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבניה בישראל | גיליון 7

#7 גיליון ספטמבר 2025

ליעד וכניש | עורך ראשי עופר פטרסבורג | ן עורך הנדל שירי עצמון | עיצוב גרפי ן מדיה נדל | הפקה

הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבנייה בישראל

"המדינה רואה בנייה כהוצאה ולא כהשקעה. זו טעות " אסטרטגית דוד יהלומי, מנכ"ל הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבנייה בישראל, מצביע על הפסד כלכלי חסר תקדים מאז השבעה באוקטובר – ומציע שלושה פתרונות שיהפכו את המשבר למנוע צמיחה

אנחנו לא נעבוד בכל מחיר רוני בריק, נשיא התאחדות הקבלנים בוני הארץ והקרן לעידוד ופיתוח ענף הבנייה בישראל, בראיון כניסה לתפקיד

חובת ההוכחה עליי מזל גולן, האישה הראשונה שנבחרה לתפקיד יו"ר איגוד עובדי הבניין והתעשיות הנלוות בהסתדרות הכללית, בראיון כניסה לתפקיד

בונים את הבית אחרי הקרב משרתי המילואים – הגיבורים שממשיכים להגן על גבולות המדינה מפני איומים חיצוניים – עוברים לזירה הפנימית ובונים את העתיד של ענף הבנייה בישראל

freepik , צילומים: לע"מ, שירי גרופר, דוברות ההסתדרות הכללית

2

דברי פתיחה

מאחורי המספרים הגדולים – מאות מיליארדי שקלים שמניעים את המשק, מאות אלפי משפחות שתלויות בענף לפרנסתן, והחוסן הכלכלי של מדינת ישראל – מסתתרת אמת פשוטה וברורה: בנייה היא הרבה מעבר לדיור. היא חוסן לאומי, איכות חיים, והעתיד של דור שלם. מאז אסון השבעה באוקטובר התחדדה לנגד עינינו מציאות שלא ניתן להתעלם ממנה: משבר כוח האדם בענף לא פגע רק באתרי הבנייה, אלא בכלכלה כולה. נכון להיום זה מסת־ שקל לכל אזרח. מדובר במ־ 23,400 מיליארד שקל, שמגלם 130- כם בהפסד של למעלה מ חיר כבד שמיתרגם ישירות למיסים גבוהים יותר, לקיצוץ בשירותים הציבוריים וליוקר מחיה שמכביד על כל בית בישראל. אל מול נתונים כאלה איננו יכולים להרשות לעצמנו להישאר אדישים – עלינו לפעול בנחישות, ולהפוך את המשבר למנוף של בנייה מחודשת ושל חוסן לאומי. דווקא בתקופה זו בחרה הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבנייה בישראל להוביל מהלכים אסט־ רטגיים נרחבים. השקענו בהכשרות מקצועיות, קידמנו החלטות מהירות בממשלה, דחפנו לחדשנות טכנולוגית והובלנו תהליכים שהחזירו את הענף לפעולה. מטרתנו ברורה וחדה: להפוך את המשבר להזדמנות. בגיליון זה תמצאו הצצה אל מאחורי הקלעים – כיצד שלושה מהלכים אסטרטגיים בלבד יכולים לייצב את הענף ולהחזיר לישראל חוסן לאומי אמיתי: גיוס מיידי של עשרות אלפי עו־ בדים זרים, שילוב אלפי ישראלים בהכשרות מקצועיות ייעודיות של הקרן, והטמעת שיטות בנייה מתקדמות שישנו את פני הענף לשנים קדימה. ענף הבנייה והתשתיות בישראל ניצב כיום בצומת דרכים היסטורי

בנוסף, תמצאו כתבות עומק על עבודה ישראלית מלאה בשליחות, על ההת־ מודדות עם אתגרי כוח האדם, על דור חדש של חברות סטרט-אפ כחול לבן, וגם ראיונות אישיים עם מנהיגי הענף – אלה שמעצבים את הדרך קדימה; שילבנו ראיונות עם עובדים מהשטח, נקודות מבט חדשות ויוזמות שמנסות לשנות את פני הבנייה והתשתיות בישראל. המסר שלנו ברור: השקעה לאומית בבנייה ובתשתיות איננה הוצאה – אלא מנוע צמיחה. השקעה שמחזירה את עצמה פי כמה, בצמיחה כלכלית, באיכות חיים ובביטחון הלאומי של מדינת ישראל.

קריאה מהנה ופורה, דוד יהלומי מנכ"ל הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבנייה בישראל

צילום: יח"צ

3

המדינה לוקחת ₪ 22,600 על כל עובד זר ודורשת להוריד מחירים

בראיון כניסה לתפקיד עם עופר פטרסבורג - רוני בריק, נשיא התאחדות הקבלנים בוני הארץ והקרן לעידוד ופיתוח ענף הבנייה בישראל, תוקף את הממשלה, מזהיר מפני מחסור היסטורי בדירות, מסביר מדוע הקבלנים אינם יכולים עוד לשמש כפילנתרופים וקורא למדינה: תנו לנו את הכלים לבנות מחדש את ישראל

צילום: שירי גרופר

4

ר

, שב בפברואר 65 וני בריק, בן האחרון לקדנציה שנייה כנשיא התאחדות הקבלנים בוני הארץ – אחד התפקידים התובעניים והמ־

שפיעים ביותר במשק הישראלי. הוא כבר ,2016-2019 מילא את התפקיד בין השנים אז עבד מול קבינט הדיור של משה כחלון והשפיע באופן ישיר על מדיניות הממשלה. הפעם, לדבריו, התמונה קשה בהרבה: אין קבינט, אין מדיניות סדורה, אין תוכנית לב־ ניית הארץ – ובעיקר, ענף שלם מתמודד עם אתגרים חסרי תקדים. מאז השבעה באוקטובר בריק מוצא את עצמו נלחם בחזית כלכלית חדשה: טיפול במחסור חמור בעובדים, סיוע לקבלנים שע־ סקיהם הגיעו לסף קריסה, הכללת הענף במתווה הפיצויים לעסקים קטנים, שכנוע האוצר להתאים חוזי ביצוע למצב החדש, ולצד כל זה – התמודדות עם דרישות ממשלה שנראות לו מנותקות מהמציאות. "בחלומותיי השחורים ביותר לא דמיינתי קדנציה שנייה קשה כל כך", הוא מודה, "אבל אנחנו כאן כדי להילחם על המשך קיומו של הענף הכי חיוני בישראל". בראיון מיוחד למגזין הקרן לעידוד ופי־ תוח ענף הבנייה בישראל, בריק חושף בפני עורך ופרשן הנדל"ן, עופר פטרסבורג, את הסתירות שבין מדיניות הממשלה למציאות בשטח, ומסביר מדוע הקבלנים, שרובם המכריע לדבריו פטריוטים ישראלים – אינם יכולים עוד לשמש כ"פילנתרופים" בהוראת המדינה. בין מחסור לעיוורון מדיני לדברי בריק, מצב הענף הולך ומחמיר: "לפני האירוע עם איראן דיברנו על מחסור אלף עובדים, היום מדובר במס־ 40- של כ פר גבוה בהרבה. כל בניין שנהרס, כל בית ספר שנפגע או אגף שלם בבית חולים שיצא מכלל שימוש – יצטרכו להיבנות מחדש, ואנחנו אלה שנעשה זאת. במקביל, צריך להחזיר את קצב הבנייה והתשתיות לרמה

freepik : צילום

של ערב השבעה באוקטובר. המדינה חייבת לפתוח את השערים להבאה ישירה של כל העובדים החסרים, אחרי שתגדיל את המ־ אלף עובדים זרים לפחות. היא 50- כסה ב עצרה את עבודת הפלסטינים וקיבלנו את הדין. עכשיו עליה להשלים את המהלך עד הסוף". אבל כוח האדם הוא רק חלק מהבעיה. "החסם הקשה ביותר הוא התנהלות בנק ישראל. המימון הפך לבעיה דרמטית שמט־ ביעה את הענף. הציבור יושב על הגדר ומח־ כה לירידות מחירים. אנשים מוכנים להוציא אלפי שקלים על חופשה או ארוחה במסע־ דת שף, אבל עם רכישת דירה הם ממתינים – אולי המחירים ירדו מהר יותר ואולי הרי־ בית תרד". ובכל זאת, האם יש ירידות מחירים? "כן, אבל לא משהו חריג. מדובר בירי־ דות שנובעות ממשא ומתן רגיל בין קונים למוכרים. השוק כיום הוא שוק של קונים. אם הייתי צריך לקנות דירה – הייתי עושה רוני בריק, נשיא התאחדות הקבלנים בוני הארץ: "מי שחושב שהקבלנים יחכו ולא יבנו – מתעלם מהמציאות. דירה בישראל היא מוצר במחסור כרוני"

את זה עכשיו. המרחב למשא ומתן גדל משמעותית". ומה לגבי טענות שהקבלנים לא בונים ומחכים לעליית מחירים? בריק מתקומם: "כל בעל עסק דואג לעסק שלו. אף אחד לא יוצא לבנות בלי ודאות שיוכל למכור. מי שמייעץ לילדיו לא לקנות דירה – מתעלם מהמציאות. דירה היא מוצר במחסור בישראל. בתוך חודשים אלף דירות, ושוב 40–30 ספורים נמכרות נוצר מחסור. במקביל, מצטרפים מדי יום בתי אב חדשים למשק, וקצב הבנייה רק הולך וקטן". אלא שבמקביל, לדבריו, המדינה נה־ נית מהמצב: "היא המרוויחה הגדולה. מצד אחד דורשים מאיתנו להוריד מחירים, מצד שקל בשנה אגרה על כל 22,600 שני גובים שקל בלבד במס־ 9,000 עובד זר – לעומת עדנות או בתעשייה. זה שוד לאור יום. אנח־ נו לא פילנתרופים. אנחנו מייצרים מוצרים שכולם צריכים: דירה, מבנה ציבור או תש־ תית. אבל לא נבנה בכל מחיר". מלחמות פנימיות ושיקום לאומי הציבור, לדברי בריק, מתחלק לשניים: "חלק מחכים שהקבלן ייקלע לקשיים ואז אולי יוריד מחיר, וחלק מבינים שתמיד אחרי

5

מלחמות המחירים מזנקים – ולכן עכשיו הזמן הנכון לקנות". גם בהעדפות הקונים ניכרת השפעה: "משפחות מוותרות על דירה גדולה ללא ממ"ד ומעדיפות דירה קטנה יותר עם מי־ גון. בהתחדשות עירונית קבלנים נאלצים לפתוח מחדש הסכמי תמורות, כי הרשויות משנות כל הזמן את תנאי המשחק. בלי ודאות – אי אפשר להתקדם. אפילו באוצר כבר מבינים שחייבים להתאים את החוזים למציאות". ומה לגבי שיקום הצפון? "העבודות עוד לא התחילו. מאז קום המ־ דינה קבלנים תמיד התגייסו – בזמן הל־ חימה ולאחריה, לשיקום. גם היום אנחנו מחויבים למשימה. זו משימה קדושה להע־ ניק סביבת חיים ראויה לכל אזרחי ישראל. עכשיו תור המדינה לשנס מותניים, לה־ כין תוכניות ולצאת לשיקום. אם נחכה – זה ייקח עשור". אך אם הייתה ציפייה להתגייסות של הר־ שויות המקומיות, המציאות מאכזבת: "חש־ בנו שהמלחמה תגרום לאישור מהיר של פרויקטי התחדשות עירונית, אבל רובם תקועים. המדינה חייבת לתמרץ ראשי ערים, אחרת זה לא יקרה. בסוף, מי שמח־ זיק את המפתח הוא ראש העיר. אם רוצים באמת להגדיל את היצע הדירות, אולי הגיע הזמן להעביר סמכויות לוועדות המחוזיות". על ההתאחדות עצמה הוא אומר: "מעבר להצלחות שהשגנו, ההתאחדות הפכה למיושנת. אנחנו משנים כיוון, פות־

freepik : צילום

האמיתי – מעט מאוד נהנו ממנה". לבנות מחדש את ישראל רוני בריק יודע שהוא עומד בתקו־ פה הקשה ביותר בקריירה שלו – אולי גם הקשה ביותר בתולדות ענף הבנייה ביש־ ראל. בין מחסור בעובדים, מדיניות כלכלית מקשה, רשויות מקומיות שמעדיפות לעכב פרויקטים וממשלה שנמנעת מתוכנית סדו־ רה – הוא מוצא את עצמו שוב ושוב בחזית המאבק. ובכל זאת, המסר שלו אופטימי: "ענף הבנייה תמיד ידע לעמוד באתגרים, גם בשעות הכי חשוכות. אם המדינה תיתן לנו את הכלים הנכונים – נהפוך את המש־ בר הזה להזדמנות אדירה לבנות מחדש את ישראל". מעבר לכל הקשיים, בריק מציב מבט קדימה: הוא מאמין שבשנים הקרובות ענף הבנייה יוכל להוות מנוע צמיחה מרכ־ זי למשק הישראלי. לא רק בהקמת דירות, אלא גם בבניית תשתיות, מוסדות ציבור ומ־ רחבים שיחזקו את החוסן הלאומי. "העתיד של מדינת ישראל לא יכול להיבנות על המ־ תנה. עלינו לפעול עכשיו – כדי שלדור הבא תהיה מדינה חזקה, יציבה ומוגנת יותר", הוא מסכם.

חים את השורות לכל יזם וכל עסק שפועל באתרי בנייה, מרחיבים את השירותים ומ־ תאימים אותם לצרכים החדשים. ההתאח־ דות היא הבית של כל מעסיק בענף, ואנחנו מתאימים אותה למציאות של היום". מה ההבדל העיקרי בעיניך בין הקדנ־ ציה הנוכחית לקודמת? ( 2016-2019) "בקדנציה הראשונה שלי עבדנו מול קבינט הדיור בראשות משה כח־ לון. בזכות תהליכים מסודרים ומתוכננים היטב, הצלחנו להשפיע בצורה משמעותית על המדיניות וגם להביא להצלחות בשטח. היום אין מדיניות, אין תוכנית, אין הנה־ גה. היחיד שעושה את עבודתו נאמנה הוא מנכ"ל משרד השיכון, יהודה מורגנשטרן, אבל הוא לא יכול לשאת את הכול לבד". ועדיין, גם מתקופתו מול כחלון נותר טעם מר, כפי שמסביר בריק: "תוכנית מחיר למ־ שתכן יצרה צוואר בקבוק והעלתה מחירים. נכון, היו מי שזכו והרוויחו מיליון או שני מי־ ליון שקל, כמו בגליל ים, אבל ביחס לצורך "המדינה היא המרוויחה הגדולה – אלף שקל 22 בות שוד לאור יום ל על כל עובד זר ולדרוש מאיתנו להוריד מחירים"

צילום: שירי גרופר

6

הכשרות ״חרבות ברזל״ הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבנייה בישראל ממשיכה בימים אלו בתכנית הכשרות בחרום לענף הבנייה, התשתיות והשיפוצים במסגרת התכנית יוכשרו אלפי עובדים חדשים במגוון מקצועות קריטיים קבלנים אשר מעוניינים לקלוט עובדים מוזמנים לפנות לקרן לפרטים נוספים סרקו >> הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבנייה בישראל ממשיכה בימים אלו בתכנית הכשרות בחרום לענף הבנייה, התשתיות והשיפוצים במסגרת התכנית יוכשרו אלפי עובדים חדשים במגוון מקצועות קריטיים קבלנים אשר מעוניינים לקלוט עובדים מוזמנים לפנות לקרן קבלנים אשר מעוניינים לקלוט עובדים מוזמנים לפנות לקרן לפרטים נוספים סרקו >>

7

מזל גולן שוברת את תקרת הבטון בענף הבנייה האישה הראשונה שנבחרה להוביל את איגוד עובדי הבניין לא מחפשת סיסמאות – אלא פתרונות. מהילדות באשקלון ועד תוכניות להחזיר עובדים ישראלים וחדשנות טכנולוגית לענף, היא מבטיחה: "חובת ההוכחה עליי"

ה

ההסתדרות הכללית, אישה נכנסת לתפקיד שנחשב במשך עשרות שנים "גברי" מובהק, כזה שמחובר ישירות לשטח, לפיגומים, לא־ תרי העבודה הרועשים והמאובקים. אבל גולן לא מתרגשת מההגדרה הזו. מבחינתה, עצם ההפתעה הציבורית מלמדת עד כמה יש עוד עבודה לעשות בשבירת תקרות הז־ כוכית. "אני לא מתנצלת על זה שאני כאן", היא אומרת בחיוך. "בסוף זו לא שאלה של מגדר, אלא של מחויבות ושל יכולת להוביל מהלכים אמיתיים בשטח". עבור גולן, עצם היותה האישה הרא־ שונה בתפקיד הוא לא העניין המרכ־ זי – אלא האחריות שמגיעה איתו. היא יודעת שעיני כולם נשואות אליה, מהק־ בלנים ועד העובדים בשטח, אבל בוח־

יא לא אוהבת לדבר על עצמה, אבל ההיסטוריה כבר דיברה בשמה: מזל גולן נבחרה לאח־ רונה לעמוד בראש איגוד עו־

בדי הבניין והתעשיות הנלוות – האישה , אחרי 50 הראשונה בתפקיד הזה. בגיל קריירה ציבורית ארוכה שהחלה כיו"ר ועד עובדי משרד העבודה והרווחה ונמשכה כסמנכ"לית האגף לאיגוד מקצועי בהסתד־ רות ופרויקטורית לענייני עובדים זרים בענף הבניין, היא מוצאת את עצמה במרכזו של אחד הענפים המורכבים והחשובים במשק הישראלי. בחירתה של מזל גולן לתפקיד יו"ר איגוד עובדי הבניין והתעשיות הנלוות לא עברה בשקט. כאמור, לראשונה בהיסטוריה של

מזל גולן, יו"ר איגוד עובדי הבניין והתעשיות הנלוות: "אנחנו אחרי מלחמה, הכול מפורק – וזה בדיוק הזמן

לבנות מחדש, חכם יותר ובטוח יותר"

צילום: דוברות ההסתדרות הכללית

8

צדק". הגישה שלה הייתה חריגה בנוף: לא מלחמות לשם מלחמות, אלא חיפוש מתמיד אחרי אינטרס משותף. "אין ניגודי עניינים", היא אומרת. "צריך למצוא את מה שמחבר בין העובדים להנהלה. כל עובד מחפש ערך ומשמעות כשעובד עושה את עבודתו בצורה הטובה ביותר – גם המשרד מרוויח, גם העו־ בד מרוויח". בכל שלב בקריירה שלה, וגם הרבה לפני, גולן מזהה עוולות ולא מהססת לפעול. "מאז ומתמיד הייתי כזו – רואה משהו לא בסדר, ונכנסת ישר בעובי הקורה", היא אומרת בפ־ שטות. לדבריה, הגישה הזו הפכה אותה לד־ מות שונה בנוף ועדי העובדים. "עוף מוזר", כהגדרתה; היא לא היססה להתעמת עם סמנכ"לים ומנכ"לים כשהאמינה שהצדק איתה, אך תמיד שמרה על מבט רחב: טובת הארגון והחברה כולה. "יכול להיות שבגלל שמדובר במשרד שעובד עם אוכלוסיות מו־ חלשות, הייתי ועד קצת אחר. בעיניי, אסור שהמאבקים שלנו יפגעו באנשים החלשים ביותר", היא מסבירה. "ובזמן הקדנציה שלי שנה והצ־ 40 הובלנו רפורמות שדיברו עליהן לחנו לשפר את מעמדם של העובדים. לא היה עובד במשרד ששכרו לא שודרג ולא נגענו בו, אך יחד עם זאת התייעלנו ושיפרנו את מעמד המשרד והשירותים למקום טוב יותר". ממשבר להובלה אחרי השבעה באוקטובר, כשהמשבר בענף הבנייה הלך והעמיק, יו"ר ההסתד־ רות ארנון בר-דוד מינה את מזל גולן לפ־ רויקטורית לענייני עובדים זרים בענף הב־ ניין. המשימה הייתה ברורה: למצוא פתרון מיידי לאחד הנושאים הבוערים ביותר בענף. גולן לא בזבזה זמן. היא הגיעה לשדה התעופה, בכדי להבין את התהליך מקצה לקצה – לפגוש את העובדים, להכיר מקרוב את בעלי התאגידים, לפגוש את עובדי רשות האוכלוסין שמאוגדים בהסתדרות ולהבין את התהליך כולו. הופתעה כשראתה את

תנאי הקליטה העלובים ופשוט הרימה טל־ פון. "זה לא ייתכן", אמרה, ותוך שעות כבר היו במקום כיסאות, שולחנות ועמדות מסוד־ רות. משם המשיכה לסל שירותים רחב לעו־ בדים ולתאגידים – ביטוחים, חשבונות בנק, הוזלה של הציוד הבסיסי ע"י הכנסת ספקים נוספים, הדרכות בטיחות במכללות בכל סניפים נוספים אצל־ 4 רחבי הארץ, הקמנו נו במרחבים של ההסתדרות הכללית וליווי צמוד לעובדים. "אני תמיד מאמינה בערך מוסף", היא אומרת. "אם לא נותנים ערך מוסף – אתה לא רלוונטי". העבודה המהירה הרשימה את בר-דוד, שראה בה את האדם המתאים להוביל את איגוד עובדי הבניין והתעשיות הנלוות. היו"ר הקודם יצחק מויאל, שפרש אחרי כמעט שני עשורים בתפקיד, נתן גם הוא את ברכת הדרך. הבחירה בה עברה כמעט פה אחד, אני לא אשת דיבורים, אני אשת מעשים – חובת ההוכחה עליי"

רת להסתכל על המינוי כעל שלב טבעי בק־ ריירה שנבנתה צעד אחר צעד מתוך עשייה. "אני באמת אוהבת את העבודה שלי, ובבית כבר השלימו עם זה – ברגע שאני לוק־ חת אחריות, אני שם עד הסוף. זה נכון לכל מקום שהייתי בו, וזה ימשיך גם כאן". מאשקלון למרכז ההסתדרות גולן נולדה וגדלה באשקלון, בסביבה מש־ פחתית ישרה וערכית, שעיצבה את תפיסת עולמה. "אבא שלי היה האיש הזה שכולם באו להתייעץ איתו לפני צעדים גדולים", היא מספרת, "ואמא שלי – אישה ישרה, שלא עניין אותה מה יגידו. משם ספגתי את הער־ כים של יושרה, אחריות ואומץ ללכת בדרך שלי". במהלך השנים עברה לחולון, התח־ תנה והקימה משפחה – שני ילדים שכבר בגרו. "אני יכולה לומר בלב שלם ששיחקתי אותה בגידול שלהם", היא מחייכת, "הם ההישג הגדול ביותר שלי". בשונה מרבים שהגיעו לתפקידים בכירים, המסלול הציבורי שלה היה רחוק מלהיות מתוכנן. כשנבחרה לראשונה ליו"ר ועד העו־ בדים הארצי של משרד העבודה והרווחה, זה קרה כמעט במקרה – בלי קמפיין, בלי תוכניות. "לא ישנתי בלילה כשנבחרתי", היא נזכרת. "לא ידעתי מאיפה להתחיל. אז פשוט התיישבתי ללמוד – את המבנה האר־ גוני של המשרד, תקציבים, הוראות נש"מ, תקשי"רים. קמתי בארבע בבוקר, ישבתי מול המחשב ולמדתי הכול". לדבריה, הנחי־ שות הזו – ללמוד הכול מאפס, להבין לעו־ מק ולפעול בשטח – היא שהובילה אותה שוב ושוב קדימה. "מעולם לא ביקשתי פרו־ טקציות", היא אומרת. "הכול קרה בדרך הקשה, הישרה וההגונה. פשוט עשיתי, והע־ שייה הובילה אותי קדימה". לא עבר זמן רב עד שגולן הבינה מה חסר: שקיפות, נהלים ברורים, קריטריונים אחי־ דים. "צחקו עליי כשדרשתי כללים", היא נז־ כרת. "אמרו שזה לא תפקידו של ועד. אבל בעיניי, אם אין נהלים, נוצרים פערים וחוסר

מזל גולן בתפקידה הקודם. צילום: אלבום פרטי

9

freepik : צילום

לא רק פרנסה, אלא בנייה של העתיד של כולנו". אחד הדגלים שמזל גולן מתכננת להניף בקדנציה שלה הוא החזרת העבודה העב־ רית לענף. בימים שבהם רוב העובדים בא־ תרי הבנייה מגיעים מתאגידים זרים, גולן רוצה לראות יותר חיילים משוחררים, מי־ לואימניקים ואזרחים צעירים משתלבים בענף. יחד עם משרד העבודה ומשרד הבי־ טחון כבר הוקם פרויקט ייעודי שמציע מס־ לול מותאם לאותם צעירים – כולל הכשרות, תמיכה וגם אפשרויות תעסוקה שמתחשבות במי שחוזר משירות אינטנסיבי או מתמודד עם פוסט-טראומה. החזון שלה ברור: לה־ פוך את העבודה בענף לא רק לפרנסה מש־ תלמת, אלא גם לשליחות לאומית. "השכר בענף גבוה מאוד, מנהל עבודה יכול להרוויח אלף שקל בחודש", היא מציינת. 50- ל 30 בין "אבל זה לא מספיק. צריך להראות לדור הצעיר שזו לא רק פרנסה, אלא גם שליחות – לבנות את המדינה בידיים שלהם". לצד החזון של עבודה עברית, גולן משו־ כנעת שהעתיד של ענף הבנייה חייב לעבור דרך טכנולוגיה. "אנחנו מדינת סטארט-אפ

וגולן נכנסה רשמית לתפקיד עם תחושת שליחות ברורה. "עכשיו עליי להוכיח שהאמון בי מוצדק ולהראות שאפשר להוביל את הענף קדימה", היא אומרת. אתגרים וצעדים ראשונים לתפקידה החדש היא נכנסה בשעת השין. ענף הבנייה, ה"קטר של המשק", נמצא בת־ קופה קשה במיוחד: מחסור חמור בעוב־ דים, אתרי בנייה לא בטוחים, ומנהלי עבודה שנושאים לבדם באחריות פלילית. "אנחנו חייבים להחזיר את הענף למסלול", קובעת גולן. "האתגרים עצומים – מהחייל המשוח־ רר שחוזר מהחזית ועד מנהל העבודה שנו־ שא על גבו אחריות כבדה מדי". בין הצעדים הראשונים שהובילה: סל שי־ רותים חדש למנהלי עבודה – ליווי משפטי, ריענוני בטיחות מסובסדים וסיוע בבדיקת הסכמי עבודה, במקביל לתיקון התקנות מול משרד העבודה שמחלקת את האחריות בין גורמי המקצוע באתר. לצד זאת, היא מדגי־ שה כי חייבים להסדיר את מעמדם של המ־ נופאים ולסיים את סכסוך העבודה הקיים: "המנופאים הם עמוד השדרה של אתרי הב־

נייה, ובלעדיהם אין בניין. אי אפשר להשאיר אותם במצב הנוכחי". במקביל היא מקדמת פלטפורמה דיגי־ טלית שתאגד את כל השחקנים: קבלנים, מנהלים, עובדים ויזמים, ותאפשר לכל אחד לקבל שירות מותאם בלחיצת כפתור. "אנ־ חנו אחרי מלחמה, הכול מפורק, וזה בדיוק הזמן לבנות מחדש, חכם יותר ובטוח יותר", היא אומרת. החזון: ענף בטוח, ישראלי ומתקדם גולן נכנסה לתפקיד עם תחושת שליחות לאומית. החזון שלה מורכב משלושה חלקים: עובדים ישראלים שיחזרו לענף, טכנולוגיות מתקדמות שיקפיצו אותו קדימה, ופלטפו־ רמה אחת שתאגד את כל הגורמים. "אני רוצה שכל מי שעוסק בענף – מהיזם והקבלן ועד אחרון העובדים – ירגיש חלק ממשימה לאומית", היא אומרת. "העבודה שלהם היא בוה, אבל זה "השכר בענף לא מספיק. צריך להראות לדור הצעיר שזו שליחות"

10

מזל גולן, ארנון בר-דוד ואיציק מויאל צילום: דוברות ההסתדרות

אומרת בחיוך. "אני יודעת בדיוק לאן לפנות, מי הגורם האחראי, ואיך לדבר איתו כדי לה־ ביא תוצאות". גם מול התאחדות הקבלנים היא פועלת מתוך תפיסה של שותפות אמיתית. "יש לי שיתוף פעולה יוצא מן הכלל עם רוני בריק, נשיא ההתאחדות", היא מספרת. "הוא מבין עניין, ורוצה, כמונו, לראות את הענף מתרו־ מם". גולן גם שברה כמה סטיגמות בדרך. כשנכנסה לעבודה מול התאגידים שמביאים עובדים זרים, גילתה שמדובר באנשי מק־ צוע איכותיים – אלופים ותתי אלופים, בכי־ רים לשעבר, מפקדי משטרה ואנשי ניהול מנוסים. "זה לא מה שחשבו עליהם בעבר", היא אומרת. "יש כאן אנשים רציניים שרוצים הסדרה אמיתית, לא מהפה החוצה". המטרה שלה היא לבנות פלטפורמה משותפת לכל השחקנים – שתאפשר ליז־ מים, קבלנים, עובדים ומנהלי עבודה לקבל את כל השירותים תחת קורת גג אחת. "כולם צריכים להבין שאנחנו באותו צד", היא מסכמת. "רק בשותפות נוכל להוביל את הענף החוצה מהמשבר". מבט קדימה "אני לא אשת דיבורים, אני אשת מע־ שים", מצהירה גולן – והאמירה הזו מסכ־ מת היטב את דרכה. אבל מבחינתה, זה לא נגמר בסיסמאות כלליות: "חברות ביצוע זרות, רגולציה מטורפת, פרוטקשיין וכסף שחור – אלו לא בעיות של מישהו אחר, אלא של כולנו. אם לא נתמודד ביחד, המשבר רק ילך ויגדל". לסיום, גולן קוראת לאחדות מלאה: "כולם – עובדים, מנהלים, קבלנים, יזמים, תאגידים וגם משרדי הממשלה – חייבים לעמוד בחזית אחת מאוחדת. יש לנו אח־ ריות משותפת לשקם את המדינה ולבנות אותה מחדש. זו מהותה של ההסתדרות הכ־ ללית, וזה הרצון של כל מי שנמצא בענף – להביא פתרונות ולהצעיד את ענף הבניין למקום טוב יותר".

מעביר את השרביט, לא נפרד יו"ר איגוד עובדי הבניין והתעשיות הנלוות היוצא, יצחק מויאל, שסיים כמעט שני עשו־ רים בתפקיד ונחשב לדמות מרכזית בעיצוב הענף ובחיזוק מעמד העובדים, מסכם את הדרך שעשה ומברך את מחליפתו, מזל גולן: "כשנכנסתי לתפקיד לפני כעשרים שנה, האיגוד עסק מעט מאוד ברווחה. בנינו אותו כמעט מאפס: התחלתי בהסכם קיבוצי ראשון בענף, והיום אני מסיים עם צו הרחבה ענפי לחמש שנים – מתנה למחליפתי מזל, שמשפר באופן משמעותי את תנאי השכר של מאות אלפי עובדים בענפי הבניין, התשתיות והשיפו־ צים, בלי אפליה בין עובדים ישראלים לאחרים. חיברתי להסתדרות מקומות עבודה רבים, ממחצבות ומפעלי בלוקים ועד ענף העץ והבטון, והעמדנו ענף לתפארת. חיזקנו גם את הקרן לעידוד ענף הבנייה, שמובילה פעילות לרווחת העובדים: הכשרות מקצועיות, שיפור הבטיחות, מלגות, ימי ספורט ויוזמות חברתיות. מזל, לפנייך אתגרים לא פשוטים. אני מאחל לך הצלחה מכל הלב, ומאמין שבזכות המ־ קצועיות והאופי השקט שלך, יחד עם הנהגת ההסתדרות הכללית והוועדים, תביאי היש־ גים חשובים לטובת העובדים. אני אמנם מעביר את השרביט, אבל לא נפרד – אמשיך לת־ רום ולסייע בכל עת שאקרא לדגל".

לים, להגביר בטיחות ולחסוך בחיי אדם. "זה העתיד", היא קובעת. הטקטיקה: שותפות אמיתית אחד המפתחות המרכזיים לשינוי בענף, כפי שמזהה גולן, הוא היכולת לעבוד יחד – עם משרדי הממשלה, עם ההתאחדות ועם התאגידים. כאן נכנס יתרון ייחודי שהיא מביאה עמה: היכרות עמוקה עם המערכת הציבורית עוד מימיה כעובדת מדינה. "אני לא נכנסת דרך המאבטח בכניסה", היא

בכל תחום כמעט, אך בבנייה נשארנו מא־ חור", אומרת גולן ומכריזה כי כבר היום היא AI מקדמת הכנסת רובוטים, רחפנים וכלי לאתרי הבנייה, לא במקום עובדים אלא לצד החיילים המשוחררים שיידעו להפעיל אותם. התוכניות כוללות הקמת חממות חדשנות ייעודיות, הכנסת מערכות בטיחות חכמות ואוטומציה בעבודות שונות. "הטכנולוגיות קיימות, צריך רק להביא אותן ולהכשיר את העובדים", היא מדגישה. המטרה: להפוך את הענף לאטרקטיבי עבור צעירים ישרא־

11

הפניית משאבים לענף הבנייה והתשתיות היא לא הוצאה, אלא השקעה שתניב תשואות אדירות

מאחורי הקלעים של אחד המשברים החמורים בתולדות המדינה: בריאיון נוקב ובלעדי למגזין, דוד יהלומי, מנכ"ל הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבנייה בישראל, חושף כיצד בירוקרטיה ושאננות מיליארד שקל – 130 הובילו להפסד עתק של שקל לכל אזרח – מסביר מדוע מדובר 23,400 במלחמה כלכלית לכל דבר ומשרטט שלושה פתרונות מעשיים שיכולים לשנות את מסלול ההתרסקות ולהפוך אותו למנוע צמיחה אדיר

צילום: לע"מ

12

ד

המספרים שמספרים את הסיפור

– אפשר עדיין למנוע 2023 בעה באוקטובר את ההחרפה. הוא מסביר. "אסטרטגיית המ־ ניעה היא לא רק לטווח הארוך, אלא גם בתוך המשבר עצמו". 12 הדוגמה שהוא מביא היא מעולם הביטחון: מיליארד 5 ימי המלחמה עם איראן עלו למדינה ; 86% – שקל בעלות היירוטים. שיעור ההצלחה מיליארד שקל; 10 – הנזק מהטילים שכן פגעו אם לא היו יירוטים, ההערכה היא שהנזק היה מיליארד. "כלומר, השקעת חמישה 70- ל 50 בין מיליארד – חסכת שישים", אומר יהלומי, "וזה עוד לפני שדיברנו על חיי אדם". מנקודת המבט שלו, זהו בדיוק ההבדל התפיסתי: כשמדובר בהצלת חיים – המדינה משקיעה, גם אם העלות עצומה. אבל כשמ־ דובר באיכות החיים ובתשתית הכלכלית של המדינה – ההשקעה נעצרת. יהלומי מדגיש כי מעבר לדיור, הענף נושא על גבו גם את פרויקטי התשתיות הגדולים ביותר בתולדות המדינה – ובראשם המטרו, מיליארד שקל, ועם 200- שהיקפו מוערך בכ מיליארד. 500- המיזמים הנלווים מתקרב ל "אי-אפשר לדבר על עתיד המדינה ושיפור חיי האזרחים בלי לדבר על בנייה ותשתיות", מדגיש יהלומי. "זה לא מותרות – זה עצם קיומנו כאן". לכן, הקריאה שלו לממשלה נחרצת: "גם בדיור ותשתיות חייבים להשקיע, כי זו בסופו של דבר איכות החיים של האזרחים והבסיס לצמיחה של המשק. אין סיבה להפסיד מאות מיליארדים כשאפשר להפוך אותם לרווחים בהשקעה יחסית קטנה". המספרים שמספרים את הסיפור הנתונים שדוד יהלומי שולף בקלילות מהזיכרון מציירים תמונה חדה: ענף הב־ נייה והתשתיות הוא לא עוד סקטור במשק, אלא מנוע צמיחה קריטי. התוצר הענפי מיליארד שקל 234- עמד על כ 2022 בשנת מהתוצר הלאומי הגולמי של 14% – כמעט טריליון. מדובר 1.7- ישראל, שהסתכם אז בכ בענף שמחזיק נתח עצום מאשראי המשק

וד יהלומי, מנכ"ל הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבנייה בישראל, רגיל לדבר במספרים גדולים – אבל המספרים שהוא מניח על

234 מיליארד שקל

התוצר הענפי 2022 בשנת עמד על כ-

השולחן בראיון הזה נשמעים כמעט בלתי נתפסים אפילו עבור אחד האנשים הבכירים מהתוצר הלאומי 14% בענף שמייצר כמעט הגולמי )תל"ג( של מדינת ישראל. "מאז השבעה באוקטובר הפסידה מדינת ישראל מיליארד שקל רק בגלל משבר כוח 130 מעל האדם בענף הבנייה התשתיות והשיפוצים", הוא קובע, ומרים גבה לנוכח העובדה שהצי־ בור לא מזדעזע מהנתון הזה כפי שהיה מזד־ עזע מנתון דומה בהקשר ביטחוני או בריאותי. התמיהה הזו מתחברת לתזה המרכזית של יהלומי: מדינת ישראל יודעת להשקיע סכו־ מי עתק ומשאבים אינסופיים כשמדובר בחיי אדם – כיפת ברזל, חץ, מערכות מתקדמות שמצילות חיים – אבל כשמדובר באיכות חיים ובבסיס הכלכלה, כלומר בענף הבנייה, היא מתנהלת כאילו אפשר להפסיד מיליארדים בלי שאף אחד ישלם את המחיר. "זו טעות תפיסתית עמוקה", הוא מסביר. "כי בסוף זה לא רק כסף – זה המסים שאנחנו משלמים, זה החינוך של הילדים שלנו, זה הבריאות שלנו. במילים אחרות, זו איכות החיים של כולנו". יהלומי משרטט גישה שהוא מכנה "אסט־ רטגיית המניעה": כמו ברפואה מונעת – על פיה עדיף להשקיע מראש כדי למנוע מח־ לות יקרות וכואבות בהמשך; כך גם בבנייה – השקעה בכוח אדם, בטכנולוגיה ובמדיניות נכונה הייתה יכולה למנוע הפסדים עצומים, להוזיל את מחירי הדיור ולשמור על צמיחת המשק; יהלומי מדגיש כי למרות שהמשבר הגדול ביותר במדינת ישראל כבר קרה בש־ דוד יהלומי, מנכ"ל הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבנייה בישראל: "האסטרטגיה של הקרן פשוטה: להשקיע בעובדים, בטכנולוגיה, בענף – כדי שהמדינה תרוויח פי כמה"

14 %

מהתוצר הלאומי הגולמי של ישראל

טריליון שקל 1.7- שהסתכם בכ

500 מיליארד שקל

הענף מחזיק נתח עצום מאשראי המשק, כ

16 % 80-90 מתקציב המדינה תורם לאוצר המדינה מיליארד שקל בשנה

13

מיליארד שקל( – ותורם 500 ) 22%- – כ מיליארד שקל 90- ל 80 לאוצר המדינה בין מתקציב המדינה. 16%- בשנה, יותר מ במילים אחרות: כל פגיעה בענף הזה היא פגיעה ישירה בצמיחה, בהכנסות המדי־ נה ובכיס של כל אזרח. ואכן, מאז השבעה , ההפסד 2025 ועד תחילת 2023 באוקטובר מיליארד שקל. 130 המצטבר עומד על מעל יהלומי מתרגם את זה לשפה שכל אחד שקל הפסד לכל אזרח 23,400 מבין: "זה – מתינוק שנולד אתמול ועד פנסיונר ותיק. אף אחד לא מרגיש את זה ביום-יום, אבל בסוף זה חוזר אלינו בצורה של מיסוי גבוה יותר, קיצוצים בתקציבים ועליית מחירים". בעיני יהלומי, השאלה איננה אם ענף הב־ נייה יתאושש – אלא איך וכמה מהר. "הילו־ דה בישראל היא מהגבוהות בעולם", הוא אלף 200- אומר, "אנחנו מוסיפים קרוב ל איש לאוכלוסייה בכל שנה – לידות ועלייה. 100 המשמעות פשוטה: נדרשות כאן לפחות אלף דירות חדשות מדי שנה, בלי קשר למי־ תון, מלחמה או משבר. זה כולל כמובן את ברוח התקופה, יהלומי מרבה להשת־ מש במונחים מעולם הביטחון כדי להסביר את חומרת המשבר בענף. מבחינתו, מה שקרה מאז השבעה באוקטובר אינו פחות ממלחמה כלכלית. "במלחמה, אם צריך להביא תחמושת מארצות הברית, היא מגי־ עה תוך ימים", הוא אומר. "אז למה כשמ־ דובר בעובדים זרים, שהם כח הייצור של ענף הבנייה, הכול נגרר חודשים ארוכים? יום לא מביאים 90 איך יכול להיות שבתוך אלף עובדים? הפתרון היה ברור, ההיצע 90 קיים – רק שהמדינה לא ביצעה". לדבריו, המחסור החמור בכוח אדם הוא אלף 100- הגורם המרכזי למשבר הנוכחי: כ עובדים נעלמו מהענף בשבעה באוקטובר – פלסטינים שלא נכנסו, עובדים זרים שבר־ חו ולא חזרו. רק חצי שנה לאחר מכן, במרץ כל התשתיות הישירות והעקיפות". בנייה היא ביטחון לאומי

צילום: הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבנייה

65 , קיבלה הממשלה החלטה להביא 2024 אלף עובדים זרים חדשים לענף הבנייה, אבל בפועל מספר העובדים שהגיעו היה קטן ואיטי". הוא מתאר את הענף כמו מפעל ענק לייצור בניינים ותשתיות – מפעל שהמכונות שלו הן הידיים העובדות. כשהמפעל הזה אלף עובדים בבת אחת, אין פלא 100 מאבד שהתפוקה קורסת. "זה לא חוסר טכנולוגיה או חומרי גלם – זה פשוט מחסור בידיים עו־ בדות; וכשאין ידיים – אין ייצור, אין פריון, אין הכנסות למדינה". מנקודת המבט של יהלומי, הטעות של המדינה היא לחשוב שחוסן לאומי נמדד רק ביכולת הצבאית. "חוסן לאומי זה גם קורת גג לאזרח, זה גם תשתיות תחבורה, זה גם יציבות כלכלית. כשאין דירות, כשה־ פרויקטים נעצרים, כשמחירי הדיור מזנקים – זה פוגע לא פחות באיכות החיים ובחוסן "לא צריך לחכות לעתיד רחוק של רובוטים ומדפסות תלת-ממד. אפשר כבר עכשיו לבנות מהר יותר, בזול יותר ובצורה חכמה יותר"

החברתי שלנו. מי שלא מבין את זה, לא מבין מהו חוסן לאומי במובן הרחב". מקריסה לצמיחה בשלושה מהלכים אחרי שהוא מציב את גודל המחדל ומ־ סביר למה מדובר במלחמה כלכלית לכל דבר, יהלומי לא נשאר רק עם ביקורת. בי־ דיו שלושה פתרונות ברורים – מיידי, בינו־ ני וארוך טווח – שלדבריו יכולים להפוך את המשבר להזדמנות. "הפתרונות קיימים על המדף, צריך רק לקבל החלטות ולבצע", הוא אומר. המהלך הראשון עובדים זרים כאן ועכשיו המסר של יהלומי ברור: הפתרון למש־ בר כוח האדם קיים, פשוט ובר ביצוע – לה־ ביא עובדים זרים מיידית ובקנה מידה רחב. "אין שום מגבלה אמיתית", הוא מדגיש. "יש מאות אלפי עובדים בעולם שמוכנים להגיע לישראל, ושכר העבודה כאן גבוה פי שלו־ שה מאשר בדובאי. הבעיה לא בהיצע, אלא בבירוקרטיה שלנו". לדבריו, המדינה הת־ מהמהה חודשים ארוכים בקבלת החלטות

14

ביטחון לאומי. "כשהעובדים הפלסטינים הפסיקו להיכנס, וכשהעובדים הזרים ברחו, היינו על סף קריסה מוחלטת. אם המלחמה מול איראן הייתה נמשכת עוד שבועות, יית־ כן שהעובדים הסינים וההודים גם היו נק־ ראים לחזור הביתה – והענף היה נעצר לג־ מרי", הוא מתאר. "לכן אנחנו חייבים בסיס מקומי רחב, שלא ייעלם ביום אחד". יהלומי רואה בענף הזדמנות לקריירה אמיתית ליש־ ראלים. "אין סיבה שעובד ישראלי לא יבחר בבנייה כקריירה", הוא אומר. "זה ענף יציב, מתגמל, ותורם לכלכלה הישראלית. זה לא פחות חשוב מסטארט-אפ, רק עם קסדה במקום מחשב נייד". המהלך השלישי טכנולוגיה ובנייה מתקדמת אם העובדים הזרים הם הפתרון המיידי והישראלים הם הפתרון לטווח בינוני, הרי שהטכנולוגיה היא מנוע הצמיחה לטווח הארוך. יהלומי מגדיר את שיטות הבנייה המודולריות והמתועשות כמהפכה של ממש: "זה כמו לעבור ממכונית בנזין למכונית חש־ מלית. לא צריך לחכות לעתיד רחוק של רו־ בוטים ומדפסות תלת-ממד. אפשר כבר עכשיו לבנות מהר יותר, בזול יותר ובצורה חכמה יותר". לטענתו, היתרונות ברורים: קי־ צור לוחות זמנים משמעותי, שימוש בפחות כוח אדם, שיפור משמעותי בבטיחות באתרי בנייה, ירידה דרמטית בכמות הפסולת ולב־ סוף גם הוזלת מחירי הדירות. "כשאתה בונה בחצי מהזמן ועם פחות עובדים – העלות יור־ דת. זה אומר שהציבור יכול לשלם פחות על אותה דירה", הוא מסביר. הקרן פועלת באופן אקטיבי לקדם את השינוי: בכנסים, בשיתופי פעולה עם יזמים ובמסלולי הכשרה ייעודיים. "אנחנו מראש מחברים בין שיטת הבנייה המתקדמת לבין קבלן שמוכן לאמץ אותה", מספר יהלומי. "אנחנו מכשירים עובדים ישראלים לשיטות הבנייה המתקדמות, וכך גם נטמעת הטכנו־ לוגיה וגם נבנית סביבת עבודה שמתאימה

freepik : צילום

יותר ישראלים. הרבה יותר. הקרן בראשו־ תו כבר הכשירה מאז השבעה באוקטובר המ־ 2025 אלפי עובדים מקומיים, ועד סוף . "אבל זה 3,500-4,000- ספר צפוי להגיע ל לא מספיק", הוא מודה. "אנחנו צריכים עש־ רות אלפים". הכשרות אלה ממוקדות בעי־ קר בחיילים משוחררים, חרדים ואוכלוסיות נוספות שמבקשות תעסוקה יציבה ובעלת אופק. יהלומי מדגיש שהענף מציע יתרונות 14- ייחודיים: שכר התחלתי גבוה שמגיע לכ אלף שקל בחודש, ובתפקידי ניהול עבודה אלף; פריסה גיאוגרפית רחבה 35 אף לכ- – בנייה יש בכל הארץ; וסביבת עבודה עם יציבות יוצאת דופן. "הביקוש לדיור ביש־ ראל הוא קשיח", הוא אומר. "אנחנו צריכים אלף דירות בשנה, וזה לא ישתנה גם 100- כ במיתון או במלחמה". הכשרה מקומית, בעיניו, היא גם עניין של יום לא 90 "איך יכול להיות שבתוך אלף עובדים? הפתרון 90 מביאים היה ברור, ההיצע קיים – רק שהמדינה לא ביצעה"

ובהפעלת מנגנוני הבאה, ובכך גרמה להפס־ דים אדירים למשק. "אם זו הייתה תחמושת – היא הייתה נוחתת כאן בתוך ימים. אבל כשמדובר בידיים עובדות – זה נמרח חוד־ שים ושנים", הוא ממשיך לומר בתסכול. יהלומי אף מציע פתרון מעשי שנדחה לד־ בריו ללא סיבה: לאפשר לחברות עצמן לה־ ביא את העובדים ישירות, ולאחר שלושה חודשים להעביר אותם לתאגידים. כך, לדב־ ריו, גם התאגידים לא מפסידים, גם החברות ממשיכות לעבוד – והמשק חוזר לנשום. "זה ", הוא אומר, "העובדים מגיעים WIN-WIN מהר, הענף מתאושש, והמדינה חוסכת הפ־ סדים". "בזמן חירום מתנהלים אחרת מאשר בשגרה. גם בענף הבנייה – צריך תקנות חי־ רום, צריך דחיפה רגולטורית, צריך גמישות. מי שממשיך לחשוב שזה ענף שיכול לחכות, פשוט לא מבין שאנחנו בעיצומה של מלחמה כלכלית לכל דבר". המהלך השני הכשרה ישראלית גם כאשר העובדים הזרים יגיעו, יהלו־ מי משוכנע שהעתיד של הענף חייב לכלול

15

freepik : צילום

רגולטוריות כדי לאפשר למשק להמשיך לנ־ שום. "בכל יום שבו האתרים היו סגורים המ־ דינה הפסידה מאה מיליון שקל", הוא מזכיר. "אי אפשר היה לשבת בחיבוק ידיים". במקביל, הקרן השקיעה בחמש השנים מיליוני שקלים 150 - האחרונות, קרוב ל בהון האנושי, בהכשרות, בבטיחות, בפעו־ לות רווחה, בטכנולוגיה, במיתוג וברגולציה. "אנחנו בקרן לא רק מצביעים על הבעיה – אנחנו מביאים פתרונות, ומיישמים אותם בשטח", אומר יהלומי בהחלטיות. מבחינתו, זהו גם חלק מהתפקיד של הקרן כגוף מגזרי-ציבורי: להיות הכתובת שמחברת בין הממשלה לבין השטח, בין הח־ זון הארוך טווח לבין הפתרונות המעשיים כאן ועכשיו. "האסטרטגיה שלנו פשוטה: לה־ שקיע בעובדים, בטכנולוגיה, בענף – כדי מתגמל, ותורם לכלכלה הישראלית. זה לא פחות חשוב מסטארט-אפ, רק עם קסדה במקום מחשב נייד" "אין סיבה שעובד ישראלי לא יבחר בבנייה כקריירה. זה ענף יציב,

שנממש את הפוטנציאל הכלכלי של ענף הבנייה והתשתיות", הוא מסכם. ומה הלאה? אסטרטגיית המניעה כשהשיחה עם דוד יהלומי מתקרבת לסיומה, קשה להחמיץ את הנחרצות שלו. מבחינתו, המשוואה פשוטה: מה שנחשב היום להוצאה, צריך להיחשב כהשקעה. הש־ קעה שמחזירה את עצמה פי כמה – בכסף, בכלכלה, באיכות החיים ובחוסן הלאומי. "התפיסה שענף הבנייה הוא עוד סעיף בתקציב היא שגויה ומסוכנת", הוא מדגיש. "מדובר בענף שמזרים עשרות מיליארדים לקופת המדינה, ושקובע איך ייראו חיינו כאן בעוד עשור ושניים. מי שמתייחס אליו כאל מובן מאליו – פשוט מחמיץ את התמונה". יהלומי חוזר לנקודת המוצא שלו: אסטרט־ גיית המניעה. "בדיוק כמו שאנחנו לא מחכים שהטיל ייפול לפני שנפעיל את כיפת ברזל – כך אסור לנו לחכות שענף הבנייה והתשתיות ידשדש לפני שנשקיע בו את המשאבים הד־ רושים. אם נשקיע היום, נרוויח מחר. זו לא רק כלכלה, זו לא רק איכות חיים – זה חלק מרכזי מהעתיד של מדינת ישראל".

יותר לישראלים – נקייה, מסודרת ופחות הארדקור". לדבריו, המדינה חייבת להיכנס לתמונה באמצעות מענקים ותמריצים. "עד היום הסתמכנו על כוח עבודה זול וז־ מין, בעיקר פלסטיני. זה נוח, אבל קיבע את הענף מאחור. עכשיו יש לנו הזדמנות לשבור את התלות הזו ולעודד טכנולוגיות מתקד־ מות. זה יכניס את הבנייה הישראלית לעידן חדש, עם תרומה עצומה למשק". פעילות הקרן - מחזון למציאות מאחורי הדברים של יהלומי עומדת לא רק תפיסת עולם אלא גם מנגנון פעולה. הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבנייה בישראל בניהולו, הפכה מאז השבעה באוקטובר לש־ חקן מרכזי בניהול המשבר. "כשהמדינה הי־ ססה, אנחנו היינו שם כדי לדחוף קדימה", אומר יהלומי. הקרן לא הסתפקה בהצהרות: היא הייתה שותפה יחד עם התאחדות הקבלנים וההס־ תדרות הכללית בניהול מאבקים משפטיים כדי לפתוח מחדש אתרי בנייה שהושבתו ללא הצדקה, פעלה מול הממשלה לזרז החלטות על עובדים זרים, ודחפה להקלות

16

בונים עתיד תודה לצוות עובדי הקרן שהופכים חזון למציאות

דוד יהלומי מנכ"ל

רו"ח הנרי כהן משנה למנכ"ל

יוליה נוביק אלוש סמנכלית פיתוח ואסטרטגיה

שלום אליהו מנהל כספים

צבי רוט מנהל תפעול והדרכה

יהלי גרזון ע. מנכ״ל

שרונה כלילי רכזת גביה

ליז יעקב רכזת הכשרות בחירום

תמר גרינשפאן רכזת הדרכה ותשלומים

מזל אביטבול מנהלת לשכה מ"מ נשיא הקרן

נמרוד שוורצמן רכז קשרי מעסיקים ושותפויות

שרה אברהמי סולומון רכזת הכשרות והשמות

קרדיטים תמונות: – מזל אביטבול, צבי רוט, charisma pixel | לע"מ - דוד יהלומי הנרי כהן, נמרוד שוורצמן, שלום אליהו

סרקו את הברקוד והצטרפו אלינו

17

בונים את הבית אחרי הקרב

אז השבעה באוקטובר, חיילי המילואים והסדיר היו אלה שעמדו בחזיתות השונות והצילו את מדינת ישראל – בדרום מול חמאס, בצפון מול חיזבאללה, באיו"ש, וגם בזירות הרחוקות של מהשבעה באוקטובר ועד היום – יותר ויותר משרתי מילואים וחיילים משוחררים מסירים את המדים, לובשים קסדה ונעלי עבודה, ומוצאים שליחות חדשה: לבנות את הארץ שהם נלחמו עליה • היוזמות, ההכשרות והסיפורים האישיים שמחזירים את העבודה הישראלית למרכז הבמה מ איראן ותימן. הם הגנו על הגבולות ושמרו על הבית. לצד המערכה הצבאית, התגלה גם קרב פנימי לא פחות גורלי: ענף הבנייה, הקטר של המשק הישראלי, נקלע למ־ חסור חסר תקדים בעובדים – מה שהוביל להפסד של יותר מיליארד שקל לכלכלה הישראלית, שמתקשה לע־ 130- מ מוד גם כך תחת נטל הוצאות הביטחון. ההפסד הזה מתגלגל בסופו של דבר אל כולנו – בקיצוץ בשירותים הציבוריים, במי־ סים גבוהים יותר וביוקר מחיה מעיק. בנקודה הזו, נכנס שוב אותו כוח שהציל אותנו בשדה הקרב – חיילי המילואים והחיילים המשוחררים. אחרי שה־ גנו בגופם על המדינה, הם לובשים קסדות ואפודים זוהרים

freepik : צילום

18

רוב איך המלחמה שינתה את הכללים. לד־ בריה, דווקא מתוך המשבר החריף בענף נולדה הזדמנות לייצר שינוי אמיתי – כזה שמחזיר את העבודה הישראלית למרכז ומ־ עניק לחיילים שחזרו מהחזית מקצוע וקרקע יציבה להמשך החיים. "אני מכירה מקרוב את המ־ צוקה בענף", היא מספרת. עוד קודם לתפקידה הנוכחי ניהלה את מינהל העובדים הזרים בר־ שות האוכלוסין, והייתה אחראית על גיוס, מכסות והיתרים לעשרות אלפי מעסיקים ועובדים זרים ופלסטינים שעבדו בענף. "מדו־ אלף עובדים 90- בר היה ביותר מ פלסטינים שנכנסו לישראל מדי יום לעבודה בענף הבניין. מאז השבעה באוקטובר זה נעצר לח־ לוטין, והמחסור בידיים עובדות הלך וגבר". לים לשלב ישראלים בענף – מי־ לואימניקים וחיילים משוחררים בראשם. פתחנו מסלולי השמה והכשרות מותאמים, וחשוב לי להדגיש: אלו לא רק מקצועות של מנהלי עבודה או הנדסאים, אלא גם מקצועות כמו אינסטלציה, מיזוג אוויר, חשמל, עבודת ולא־ חרונה פתחנו הכשרה למטמיעי טכנולוגיה והתמחות ברחפנים. במהלך השנה אנחנו מפנים ומ־ סייעים בסבסוד של מאות מועמ־ דים להכשרות, ומתחילת השנה כבר אלפי ישראלים הופנו לעבו־ דה ולהכשרות בענף". משש מאמינה ששילוב החיילים דווקא מתוך המשבר הזה, לדבריה, נו־ לדה הזדמנות: "יחד עם הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבנייה בישראל, אנחנו פוע־ המשוחררים והחוזרים מהמילואים לא מס־ תכם במענה זמני: "זה לא רק פתרון למח־ סור בעובדים, זו שליחות לאומית וקריירה עם

ונכנסים לאתרי הבנייה. הפעם הם מצילים אותנו בחזית הכלכלית: מצמצמים את הפער שנוצר, מביאים איתם מקצועיות, משמעת ושליחות – ומוכיחים שבניין הארץ הוא המשך טבעי של שמירתה. המספרים מדברים בעד עצמם: בתוך חודשים ספורים הופנו אלפי מו־ עמדים מתוך פיתוח שת"פ של הקרן עם כל גופי הפרט והתעסו־ קה המובילים בתחום: שירות הת־ עסוקה, תוכניות של מינהל אוכלו־ סיות של משרד העבודה והרווחה, הקרן והאגף לחיילים משוח־ ררים, שער לעתיד, מקצוע לחיים ועוד גופים פילנתרופים רבים מהשטח. מתוכם מאות כבר נקלטו בעבודות בשטח – מעוזרי בטיחות ועד מנהלי עבו־ דה. הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבנייה בישראל פתחה עש־ השטח, מתרקמת מהפכה של ממש: מי שעד לא מזמן לחמו בעזה או בגבול הצפון, מוצאים היום את מקומם בענף הבנייה – שמעניק להם קרקע יציבה, מק־ צוע לעתיד ותחושת שייכות. לא עוד רק הגנה על ישראל, אלא בנייה של בית חדש, טבעי ובטוח – להם ולכולנו. שינוי אמיתי מתחיל כדי להבין איך כל זה קורה בפו־ על, פנינו לעינבל משש, מנכ"לית שירות התעסוקה. היא פוגשת מדי יום את האנשים שמאחורי המספרים: חיילי מילואים וחיילים רות כיתות לימוד חדשות, במימון ממשלתי ובשיתוף התאחדות בוני הארץ וההסתד־ רות הכללית, ויחד עם עמותות שקמו מתוך משוחררים שמחשבים מסלול מחדש. משש מכירה את ענף הבנייה עוד מתפקידיה הקו־ דמים, אבל בשנה האחרונה היא רואה מק־

ערך. הפוטנציאל קיים והענף הזה יכול להע־ ניק יציבות תעסוקתית, שכר ראוי ואופק קי־ דום אמיתי. מי שעמד בחזית הצבאית יודע להתמודד עם לחץ, עם אחריות, עם משמעת ולעבוד בצוות – ואלו בדיוק התכונות שענף הבנייה זקוק להן". צמיחה אישית ולאומית חגי רזניק, לשעבר מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון וכיום יו"ר הקרן לחיילים משוחררים במשרד הביטחון, רואה מקרוב את השינוי שמתחולל. מבחינתו, המילואימניקים שחוז־ רים לשוק העבודה הם לא רק עובדים – הם מנוע צמיחה של ממש. "עם שחרורם משי־ רות מילואים ממושך, רבים מהם מתמודדים עם אתגר כפול: לחזור לשגרה אזרחית וגם למצוא את מקומם בשוק העבודה. אבל לצד הקושי הזה, נוצרת הזדמנות יוצאת דופן. ענף הבנייה, שנחשב בעבר תחום מסורתי ומעט שוליים, הופך היום לפלטפורמה של צמיחה אישית ולאומית". יהונתן סקריסבסקי, מנכ"ל עמותת "אנחנו בונים קהילה 'בשביל הבית': מקצועית וחברתית שמחזירה לחיילי המילואים את הכוח ואת המשמעות" איציק סרוסי, רתך ויזם 'עמותת בשביל "מי שמסיים אצלנו הופך לאיש הבית': מקצוע אמיתי. זו עבודה בידיים, ליווי צמוד, ומשפחה אחת גדולה"

בל משש, מנכ"לית עי שירות התעסוקה: "מילואימניקים וחיילים משוחררים נכנסים לענף ומוצאים בו גם פרנסה וגם שליחות"

חגי רזניק, יו"ר הקרן לחיילים משוחררים במשרד "אחרי הביטחון: שהגנו על המדינה בגופם, זו ההזדמנות לקחת חלק בבניינה ובעיצובה"

צילומים: נגה שדמי, אושרי צילום

19

סיפורים מהשטח

יצחק רודריגז מקצין קרבי למנהל עבודה

יצחק רודריגז שירת עשור בקבע והש־ תחרר בדרגת רב-סרן. את נקודת המ־ פנה הוא זוכר היטב: "היינו בתוך עזה, ובאותו זמן הבנתי שמי שבונה לנו את הארץ אלה לא פעם אותם אנשים שמ־ כוונים נגדנו את הנשק. זה פשוט הזיה. החלטתי שאני רוצה לעשות שינוי – להש־ תחרר מהצבא ולהקים יוזמה של עבודה ישראלית בעוטף עזה". רודריגז חבר לקבלנים שמעסיקים עובדים יוצאי צבא בלבד, הצטרף לקו־ רס מנהלי עבודה במימון המדינה, וכיום הוא משלב בין שירות מילואים אינטנסיבי לבין לימודים ועבודה בענף. הוא מהווה דוגמה לישראלי איכותי שבחר להצטרף לענף הבנייה מתוך אמונה ומשמעות ולא מתוך ברירת מחדל. "המטרה שלי היא לא רק לנהל, אלא גם לחזור לעבוד בי־ דיים – להיות תפסן, להניח ברזל, לבנות תקרה. מבחינתי, זו לא פחות מהשלמה טבעית לשירות הצבאי שלי", הוא אומר. מעבר להיבט הערכי, יש כאן גם הזד־ מנות כלכלית אמיתית: "אפשר להרוויח יפה. מנהל עבודה או קבלן עצמאי יכול להגיע לשכר גבוה מאוד. זו לא רק תרו־ מה למדינה – זו גם דרך להבטיח עתיד יציב למשפחה", הוא מסכם.

אפילו קבלן ויזם. מדובר במסלול שמציע לא רק תרומה לאומית, אלא גם עצמאות כלכ־ לית ושכר מתגמל". במקביל, הוא מסביר, העבודה בענף הב־ נייה לא מסתכמת בקריירה ומענה לצורך כלכלי, אלא גם מהווה תהליך בעל משמעות לאומית עמוקה: "אחרי שהגנו על המדינה בגופם, עכשיו זו הזדמנות לקחת חלק פעיל בבנייתה ובעיצובה הפיזי של הארץ. זו דרך נוספת להמשיך את הלחימה למען הבית של כולנו – הפעם לא עם נשק, אלא עם קסדה, מלט וברזל". ההכשרות שמביאות את השינוי ליז יעקב, רכזת מערך הכשרות בחירום

לדבריו, הערכים שאנשי המילואים מביאים איתם מהשירות הצבאי – מנהיגות, עמידה בלחצים, דייקנות ועבודת צוות – הופ־ כים אותם לעובדים מבוקשים באתרי הבנייה. "אלו בדיוק התכונות שמשנות את פני הענף ומעלות את רף המקצועיות בו", הוא מסביר. רזניק מדגיש כי ההצלחה בשילוב המי־ לואימניקים לא הייתה מתאפשרת בלי עבו־ דת הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבנייה והשו־ תפויות הרחבות שנבנו סביבה. "זהו מאמץ משותף של הקרן, התאחדות בוני הארץ, ההסתדרות הכללית ושירות התעסוקה, שנו־ עד לא רק לתת פתרון נקודתי למחסור, אלא להקים מסלול חדש ומסודר עבור אלפי יש־ ראלים. כל גוף מביא את החוזקות שלו: הקרן

מפעילה הכשרות והשמות, ההתא־ חדות מסייעת לקרן בגיוס החב־ רות בשטח, ההסתדרות הכללית דואגת לזכויות, ושירות התעסו־ קה פותח את הדלת לאוכלוסיות מגוונות. יחד אנחנו מייצרים שינוי אמיתי בענף, שינוי שיכול להח־ זיק לאורך זמן".

בקרן, חיה את השינוי הזה יום-יום. היא נכנסה לתפקידה בשיאו של משבר כוח האדם בעקבות הש־ בעה באוקטובר, ובתוך חודשיים בלבד נדרשה להרים מערך חי־ רום של הכשרות. ליז יעקב, רכזת מערך הכשרות בחירום בקרן, חיה את השינוי הזה יום-יום. היא מספרת. "מילואימניקים, חיילים משוחררים, וגם אוכלוסיות שנ־ חשבות מוחלשות – כולם מצאו אצלנו מקום. חלקם הגיעו עם סיפורים אישיים קשים מהחזית,

יוליה נוביק אלוש, סמנכ"לית פיתוח ואסטרטגיה בקרן: "חיילים משוחררים נכנסים היום לענף עם רצון שלא ראינו שנים"

רזניק מצביע גם על ההזד־ מנות הכלכלית: "בענף הזה יש מסלול ברור. מילואימניק יכול להתחיל בתפקידי שטח בסי־ סיים, ובתוך שנים ספורות להגיע למעמד של מנהל עבודה, מנהל פרויקט או

אבל יצאו לדרך חדשה עם מקצוע ביד".

20

צילום: נילי כהן

סיפורים מהשטח

רק עובדים יוצאי צבא. "ידעתי שאני רוצה לקחת חבר'ה משלנו, ללמד אותם מקצוע ולהפוך אותם לאנשי מקצוע אמיתיים", הוא מספר. השבעה באוקטובר טרף את הקלפים: כל שמונת עובדיו גויסו, חלקם נפצעו, וחלק איבדו את דרכם. במקום להישבר, סרוסי פנה לסקריסבסקי – מפקדו לשעבר בצבא – והשניים הקימו יחד את העמותה.

אל הדברים מצטרפת יוליה נוביק אלוש, סמנכ"לית פיתוח ואסטרטגיה בקרן: "כבר שנים שלא ראינו התגייסות ורצון של חיילים משוחררים להצטרף לענף כפי שאנו חווים בשנה וחצי האחרונות, מאז השבעה באוקטובר. דרך מערך ההכשרות וההש־ מה שאנו מובילים, הם נכנסים לעולם מק־ צועי מתפתח עם אופק קריירה משמעותי,

מהרי בירה מצנחנים לעוזר בטיחות

מקריית מלאכי, 36 מהרי בירה, בן שירת בצנחנים וממשיך לשרת במי־ . לאחר חיפוש שינוי 55 לואים בחטיבה בקריירה, מצא את דרכו לענף הבנייה. "הגעתי ללא רקע וידע מועט, אך עם רצון ומוטיבציה ללמוד את התחום, ולכן עשיתי קורס עוזרי בטיחות. הקורס חשף בפניי עולמות חדשים ומאתגרים, במה־ לכו גם הבנתי שזה המקום הנכון עבורי. היום אני אחראי על בטיחות באתר, ואני קם כל בוקר בתחושת שליחות". המעבר לא היה קל – הצעות עבודה רחוקות, שיקולי נסיעות ושכר. אבל דרך הקרן הוא מצא את דרכו לרגבים מקבו־ צת רמי צרפתי, ומשם העתיד נראה מב־ טיח. "אני רוצה להתקדם לתפקידי ניהול, לעשות קורס מנהלי עבודה. אני רואה את עצמי בענף הזה לאורך שנים". הוא אומר בביטחון.

החזון שלהם פשוט אך עוצמתי: לא עוד מועדפת זמנית, אלא קור־ סים מקצועיים ברמה גבוהה, במי־ מון מלא, שמוציאים את הבוגרים עם תעודת הסמכה מוכרת ויכולת אמיתית להשתלב בשוק העבו־ דה. "אנחנו לא סתם עוד קורס", אומר סקריסבסקי. "התלמידים לומדים חודשיים וחצי כמעט בלי עיוני, הכול עבודה מעשית. בסוף הם עוברים מבחן ומקב־ לים תעודה מחברת מזרח תיכון – הסטנדרט הגבוה ביותר ברי־

ובכך גם תורמים לבניית המדי־ נה וגם בונים לעצמם עתיד יציב ומבטיח". מנכ"ל הקרן, דוד יהלומי, מסכם: "אירועי השבעה באוקטובר חשפו את החשיבות הרבה של בניית חוסן לאומי גם בענף הב־ נייה והתשתיות. כיום ישנה הבנה ברורה שהעתיד של הבנייה בי־ שראל חייב להתבסס על עבודה ישראלית מקצועית ויציבה. הקרן כבר הכשירה אלפי עובדים יש־ ראלים בשנים האחרונות. שילב־

דוד יהלומי, מנכ"ל "הייתה היענות הקרן: ערה מאוד לשלב הראשון של ההכשרות. אני מרגיש שאנחנו עושים כאן היסטוריה"

תוך. כבר מהיום הראשון הם מוכנים לשטח". התגובות מדברות בעד עצמן: מחזורי ההכשרה הראשונים כבר שולבו בעבודה, חלקם כשכירים, אחרים כעצמאיים. חלקם אפילו בחרו לשלם מכיסם על קורסים נוס־ פים כדי להתמקצע עוד. "מי שמסיים אצל־ נו הופך לאיש מקצוע אמיתי", אומר סרוסי. "אנחנו מלווים אותם גם אחרי הקורס – שי־ חות שבועיות, פרויקטים לבוגרים, משפחה של ממש". החזון קדימה כבר מתרחב: בית ספר גדול לכל מקצועות התשתיות – מים, ביוב, פלדה, מסגרות וכלי צמ"ה. "אנחנו רוצים להקים קמפוס שייתן מענה לכל התחום הזה", אומר סרוסי בהתלהבות. לוחמים שבונים את הארץ דרך המשבר שהפך להזדמנות, הח־ זון הלאומי, היוזמות האישיות וההצלחות בשטח – מתגלה כאן תמונה רחבה של מציאות חדשה. חיילי מילואים וחיילים משו־

נו בתוכניות הלימוד את הטכנולוגיות המת־ קדמות ביותר: בינה מלאכותית, בנייה ירוקה ובטיחות – תוך התחייבות לשכר התחלתי ממוצע מהגבוהים במשק. לא כל הצעירים הולכים להייטק, ובענף הבנייה מחכה להם עבודה מאתגרת, חדשנית ומתגמלת. הייתה היענות עצומה לשלב הראשון, ואני מרגיש שאנחנו עושים כאן היסטוריה". יוזמה שנולדה מכאב באותה שבת שחורה בחודש אוקטובר איבד יהונתן סקריסבסקי את אביו, 2023 רודי, שנרצח במושב אוהד. שותפו לדרך, איציק סרוסי, איבד שני עובדים בנובה ואחיו נפצע קשה בלחימה בבית חנון. מתוך השבר הזה, נולדה יוזמה יוצאת דופן: עמותת "בש־ ביל הבית", שמטרתה לשקם חיילי מילואים דרך עבודה בענף הבנייה, ולהחזיר גאווה לע־ בודה ישראלית. סרוסי, רתך צנרת מדרום הר חברון, ניהל לפני המלחמה עסק קטן שבו הקפיד להעסיק

חררים לא חוזרים מהחזית רק עם זיכרונות קרב, אלא גם עם החלטה: לקחת חלק פעיל בבנייה של ישראל. הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבנייה ביש־ ראל, בשיתוף עם שאר הגורמים, מחברת את כל החוטים יחד, ומראה איך ההכשרות, ההשמות והליווי הופכים חלומות למציאות, ומייצרים תעסוקה גאה, יציבה ומשמעותית. זו ההוכחה שגם אחרי הימים הקשים ביותר, אפשר לבנות עתיד חזק, עצמאי וישראלי יותר.

21

צילום: לע"מ

ב

חודשים האחרונים אנחנו חיים במציאות שבה כל תוכנית, כל חזון וכל יעד נבחנים מחדש. מלחמה, טילים, אי-ודאות כלכלית, משבר

בתקופה של מלחמה ומשבר, כשהבנייה נעצרת והמשק מתערער, נוצרת הזדמנות לחולל מהפכה אמיתית – ולהפוך את ענף הבנייה הישראלי לעצמאי, יציב וכחול לבן • בטור דעה נוקב ומלא במשמעות, יוליה נוביק, סמנכ"לית הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבנייה בישראל, קוראת להפוך את המשבר למנוף של צמיחה ותקווה הכשרת עובדים ישראלים לבנייה היא משימה לאומית יוליה נוביק אלוש, סמנכ"לית פיתוח ואסטרטגיה, | טור דעה הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבנייה בישראל דווקא עכשיו:

חברתי, ואובדן אישי לאומי – כל אלה הופכים את שגרת החיים במדינת ישראל לרעועה ומאתגרת. קל לחשוב שזה לא הזמן להניע מהלכים אסטרטגיים ארוכי טווח; קל להסת־ גר, להקפיא יוזמות, "לחכות שיירגע". אבל דווקא עכשיו, מול האתגרים, נדרשת הנהגה אמיצה – כזו שמבינה שעתות משבר הן גם עתות הזדמנות. המשבר בענף הבנייה לא התחיל עם המ־ לחמה – אבל היא זו שהאיצה והעמיקה אותו. הפסקת הגעת עשרות אלפי העובדים הפל־ סטינים, המחסור שנוצר בעובדים זרים, הק־ פאת פרויקטים – כל אלה יחד יצרו מצב שבו אתרי בנייה שלמים נעצרים, והמגבלות הת־ פעוליות הפכו לאיום אמיתי על המשק. דווקא בנקודת שפל זו, נשמעת קריאה ברורה וחדה – ענף הבנייה הישראלי חייב להפוך לעצמאי יותר. המשמעות היא יצי־ רת מנגנון הכשרה מקצועית של עובדים יש־ ראלים – שישמשו ככוח עבודה מיומן, מסור ואיכותי, שעליו יתבסס הענף לאורך זמן, ולא "עד יעבור הזעם". הדרך היחידה לעשות

22

עם חשש, אבל גם עם תקווה גדולה; והיום, אותם אנשים עומדים באתרי הבנייה ביש־ ראל – עם קסדה על הראש, מקצוע ביד, ושייכות בלב. בנייה ישראלית: שליחות לאומית נכון, זה לא פשוט. הבנייה היא עבודה קשה, פיזית ומחייבת. היא דורשת משמעת, אחריות ולמידה מתמשכת. אולם, לצד הקו־ שי היא גם ענף מתפתח, טכנולוגי ומשתכ־ לל – ובעיקר עם היגיון כלכלי ברור: מדובר במקצוע שמספק פרנסה יציבה, שכר מהג־

בוהים במשק ואפשרויות קידום מגוונות. במקביל, ואולי הכי חשוב ברוח הנוכחית: יש בה שליחות. עובדים שמרימים קירות היום לא רק מבטיחים לעצמם עתיד מקצועי וכלכלי בטוח, אלא גם מרימים את המדינה מחדש – לבנה אחרי לבנה. אבל כדי שהתהליך הזה יצליח, לא מספיק רק להכשיר – צריך גם להאמין שלעובדים ישראלים מגיעה הזדמנות אמיתית. להאמין שמקצוע הבנייה יכול להיות מקור לגאווה, להתפתחות, לפרנסה מכובדת. להאמין שאנחנו, כחברה, יכולים לשנות מציאות של שנים, שכבר הפכה כביכול לעובדה מוגמרת אצל רבים. כי דווקא בתקופה הזו – עם כל הפחד, הכאב והחוסר – אנחנו זקוקים למשמעות. ואין דבר יותר משמעותי מלתת לאנשים עבו־ דה, עתיד, תקווה. לכן, אני קוראת לכולם – למעסיקים, לי־ זמים, למשרדי הממשלה, לארגוני הכשרה, לחברות הבנייה – אל תחכו שהשקט יחזור. בואו נבנה עכשיו, בשביל שיהיה מה לשקם אחר כך. הכשרת עובדים ישראלים לבנייה היא לא רק עניין כלכלי – היא משימה לאומית. והמ־ שימה הזו – היא כבר בעשייה.

זאת היא מתוך ראייה מערכתית-לאומית שמסתכלת עשר שנים קדימה לפחות. הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבנייה בישראל נענתה לאתגר הזה מיד. לא כהצהרה ריקה מתוכן, אלא כמעשים בשטח: פתחנו מסלולי הכשרה חדשים בפריסה ארצית, בשיתוף עם גופים ממשלתיים, רשויות מקומיות, חברות בנייה גדולות ועמותות חברתיות; גייסנו מד־ ריכים, הקמנו סדנאות והתאמנו תכנים למ־ ציאות הנוכחית – מתוך הבנה שאין לנו את הפריבילגיה לחכות ל"שש אחרי המלחמה". ובשקט – אבל בעקביות – זה התחיל לקרות: חיילים משוחררים מצאו מק־ צוע לחיים; תושבים מהפריפריה הכלכ־ לית-חברתית קיבלו הזדמנות שלא חלמו עליה; בני מיעוטים, עולים חדשים, מפוטרי הייטק – כולם הגיעו לקורסים עם סקרנות, יוליה נוביק-אלוש, סמנכ"לית הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבנייה בישראל: "עובדים שמרימים קירות היום לא רק מבטיחים לעצמם עתיד מקצועי וכלכלי בטוח, אלא גם מרימים את המדינה מחדש – לבנה אחרי לבנה" צילום: נילי כהן

23

ל

זה כבר לא מוזר לראות מנהל עבודה חרדי באתר בנייה מה שנתפס עד לא מזמן כעוף מוזר הופך לנורמה חדשה: חרדים משתלבים בהמוניהם בענף הבנייה, ממקצועות בסיס ועד תפקידי ניהול והנדסה • מאחורי המהפך עומד שיתוף פעולה נדיר בין המדינה, החברה האזרחית והמעסיקים בשטח, לצד חזון ברור – להפוך את העבודה בענף לקונצנזוס גם בתוך החברה החרדית וגם במשק הישראלי כולו

פני כמה שנים בלבד, דמותו של חרדי באתר בנייה הייתה מעו־ ררת הרמת גבה. המגזר שנת־ פס כמרוחק משוק העבודה היש־

ראלי, ובוודאי מענף שנתפס "מאובק" וככזה שמושך אליו בעיקר פועלים זרים ופלסטינים, כמעט ולא נראה בשטח. אלא שבשנים האח־ רונות – וביתר שאת מאז השבעה באוקטובר – מתרחש מהפך: עשרות קבוצות של גברים חרדים, בוגרי קורסים מקצועיים ממוסדות המדינה, נכנסים לאתרי הבנייה ככוח עבודה מיומן, משתלבים במקצועות מבוקשים כמו חשמל, בטיחות וניהול עבודה, ומקבלים שכר אלף שקל בחודש. 12 התחלתי שמתחיל בכ המהלך הזה חשוב לא רק לענף, אלא גם למשק כולו. כיום מונה החברה החרדית מאוכלוסיית 13.6%- מיליון נפש – כ 1.3- כ ישראל – ובתוך דור היא צפויה להכפיל את .2050 עצמה ולהגיע לרבע מהאוכלוסייה עד הנתונים מצביעים על פערים משמעותיים: (, שי־ IDI לפי המכון הישראלי לדמוקרטיה ) עור התעסוקה של גברים חרדים עמד בשנת 87%- בלבד, לעומת כ 54%- על כ 2024 בקרב גברים לא-חרדים. הפער הזה מתבטא גם ברמה הכלכלית: אף שהחרדים מהווים מכוח העבודה, תרומתם למסים ול־ 14%- כ תוצר נמוכה בהרבה. במקביל, שיעור הנשים ,81%- החרדיות המועסקות הגיע לשיא של כ קרוב מאוד לממוצע הכללי, כך שהפער הח־ ריף מתרכז בעיקר בגברים. בנוסף, רק שליש מהגברים החרדים המוע־ סקים עובדים במשרה מלאה, והכנסתם החו־ שקל – 9,700- דשית הממוצעת עומדת על כ כמחצית מזו של גבר יהודי לא-חרדי. הנתונים הללו ממחישים את עומק האתגר, ואת הדחי־ פות במציאת פתרונות מערכתיים שיאפשרו לגברים חרדים להשתלב במשרות איכותיות ובענפים משמעותיים לכלכלה הישראלית. מול המציאות הזו, ענף הבנייה מציע קרקע פורייה לשינוי: עבודה מתגמלת, אופק קידום, סביבת עבודה כמעט ללא נשים )שמ־ קלה על ההשתלבות מבחינה תרבותית(, וב־

24

freepik : צילום

הושקעו בהכשרת עובדים חרדים, אבל מעט מאוד במעסיקים עצמם", היא אומרת. "הקו־ שי מתחיל בשאלות בסיסיות: איך בכלל מגי־ עים למועמדים חרדים? איך מראיינים אותם כך שיוכלו להבליט את החוזקות שלהם? ואיך מגיבים לבקשות יומיומיות כמו זמן תפילה בלי שזה ייתפס כדרישה חריגה? כדי שהשילוב יצ־ ליח, המעסיקים חייבים לקבל כלים – מהגיוס ועד לניהול צוות רב-תרבותי ושימור עובדים". לדבריה, החסמים אצל המעסיקים נובעים לעיתים מתפיסות שגויות. "בסקרים שערכנו מצאנו שרוב המעסיקים אומרים שהם מוכ־ מא־ 2/3 נים להעסיק חרדים, אבל פחות מ מינים שגם שאר המנהלים יסכימו לכך. יש גם מי שחושבים שחרדים נמנעים מעבודה קשה, וזה כמובן רחוק מהמציאות. התוצאה היא פערי ציפיות שצריך לגשר עליהם כבר בשלב ההכשרה". הפתרון, מבחינתה, הוא עבודה צמודה עם החברות. "אנחנו מפעילים מסלולים שונים: החל מליווי אסטרטגי להנהלות, דרך הכש־ רות לצוותי גיוס ועד ימי עיון חווייתיים. המנה־ לים פוגשים מועמדים חרדים, שומעים את "כשעובד חרדי מרגיש שרואים תהל זימן: אותו ומבינים את הקשיים, הוא יישאר לטווח ארוך. מבחינת המעסיקים זה חוסך תחלופה יקרה, מבטיח יציבות ומכניס עובדים מחויבים באמת"

עיקר – צורך אדיר בידיים עובדות. כאן בדיוק נכנס השידוך החדש בין החרדים לענף, דוד יהלומי מרצה לכיתת הכשרה של עובדים חרדים

עסוקה. ברגע שהוקם קורס מנהלי עבודה, זו הייתה קפיצת מדרגה. תוך תקופה קצרה אפשר להגיע למקצוע מכובד עם הכנסה יפה, והקורסים הראשונים הראו אחוזי השמה מעולים". מעבר להישגים המיידיים, אייזלר מצביעה על מגמה רחבה יותר: "תמיד היה עניין של המגזר החרדי בענף הבנייה, בעיקר בקרב הקהילות החסידיות, והיום אנחנו רואים שה־ מעגל הזה מתרחב גם לקבוצות אחרות. עבור רבים מהם, הכניסה לענף אינה צעד זמני אלא מסלול שמאפשר לבנות קריירה יציבה. האחוזים של ההישארות גבוהים מאוד, ויותר ויותר חרדים מגלים שהענף הזה הוא בית מקצועי אמיתי לטווח ארוך" עבור אייזלר, הסיפור חורג הרבה מעבר לשאלות של תעסוקה ופרנסה. היא רואה את המהלך כגשר שמחבר בין קהילות בישראל: "בימים של קיטוב חברתי משמעותי, מקום העבודה הוא כמעט המקום היחיד שבו חר־ דים וחילונים נפגשים באופן יומיומי. שם נוצ־ רת היכרות אמיתית, אדם מול אדם, וזה המ־ קום שבו אפשר לצמצם את הפערים". פוקוס על המעסיקים עם הזמן התברר כי הכשרות מקצועיות לבדן אינן מספיקות. כאן נכנס לתמונה מיזם בשיתוף 2000 "הביזנס" של עמותת ציונות ארגון הג'וינט, הקואליציה להעסקת חרדים והקרן לעידוד ופיתוח ענף הבנייה בישראל. תהל זימן, מנהלת המיזם, מובילה את המה־ לך שמכוון לא פחות למעסיקים מאשר לעוב־ דים עצמם. "מה שראינו הוא שהרבה מאוד משאבים

שהולך ומתרחב בקצב מסחרר. מחזון אל תרומה בשטח

כדי להתמודד עם האתגר הזה, נדרשה יוזמה מחוץ לקופסה. וגם הפעם, כמו בכל דבר טוב, זה התחיל בחזון משותף: קבוצת קרנות ותורמים פרטיים שזיהו את הפוטנ־ ציאל והבינו כי שילוב חרדים בשוק העבודה, ובמיוחד בענף הבנייה – הוא לא רק הזדמנות כלכלית אלא גם משימה חברתית-לאומית. מתוך הכרה בכך שהמדינה לבדה לא תוכל לפתור את הפערים, הם התאגדו לראשו־ נה ופיתחו מודלים שמסתכלים בו-זמנית על שלושת הצירים הקריטיים – העובדים, המע־ סיקים וגופי ההכשרה. הקואליציה לתעסוקת חרדים נולדה לפני כשמונה שנים, ביוזמת קבוצת פילנתרופים שנענתה לקריאתו של נשיא המדינה לשעבר ראובן ריבלין. באותם ימים רוב הדיון הציבורי עסק בהנגשת מסלולים אקדמיים לחרדים, אך הקואליציה בחרה להביט דווקא בכיוון אחר: מחקר מקיף שהזמינה חשף כי הפתרון טמון בהכשרות מקצועיות שמותאמות ישי־ רות לצורכי השוק, ובעיקר לצורכי המעסיקים בענפים שסובלים ממחסור כרוני בכוח אדם. חביבה אייזלר, שניהלה את הקואליציה עד לאחרונה, מתארת: "אי אפשר לדבר על חר־ דים כמקשה אחת – יש קהילות שונות, דינמי־ קות שונות והרבה מורכבויות; אבל מה שהיה ברור לנו מהיום הראשון הוא שצריך להנגיש מקצועות אמיתיים לחברה החרדית, ולא לש־ לוח אותם להכשרות כלליות שלא יובילו לת־

תהל זימן, מנהלת מיזם הביזנס

25