ראשון לעסקים | גיליון מס' 2

איך את מגדירה את החיבור לראשון לציון? "בית בלב בראשון איילון משקף אסטרטגיית בריאות שלמה, שלא יכולה להתממשבלי ראשעיר מחזק ותומך, שמוביל גם מכיוונו אסטרטגיית בריאות בעיר. נוצרה בינינו לבין העיר וראש העיר שותפות אמיצה, שתקדם את כל הצדדים ובעיקר את התושבים של ראשון לציון וסביבותיה".

מה הערך המוסף בבחירת המיקום בראשון איילון? "המרכז החדש ממוקם במיקום אסטרטגי, נגיש ונוח. מתחם בריאות מתקדם, שצמוד אליו נבנה בימים אלה מרכז רפואי חדש ועוצמתי של אסותא מרכזים רפואיים. כמובן שזה מהווה ערך מוסף אדיר - מרמת התשתיות, למשלדיאליזהבמרחקמעליתוחניוןמקורה, ועדלשת"פ בתחום הדימות ובתחומים רפואיים נוספים. למעשה נבנה כאן מתחם הייטק וחדשנות רפואית בתחום שלנו, שייתן מענה כולל לאוכלוסיית העיר וכמובן לאוכלוסיות נוספות מכל רחבי הארץ". מה מצבה של ישראל בתחום הגריאטריה כיום? "הנתונים ברורים – ישראל מזדקנת. התוצאה היא שיש מצוקה של ממש בתחום האשפוז הסיעודי המורכב, השיקום והמונשמים. ככל שהרפואה מתקדמת האוכלוסייה מתבגרת בהתאמה והמערך הגריאטרי חייב להתאים את עצמו למצב, לפתח מומחיות ולהתפתח בהתאם. הנושא חייב לעבור לקדמת הבמה הציבורית. כולנו דואגים לילדינו, אבל אסור לשכוח את ההורים, הסבים והסבתות, מאחור. תוחלת החיים בישראל היא מהגבוהותבעולם, ואנחנו נדרשים להיותבחזיתהרפואה ולאמץ את מיטב הטכנולוגיות והחדשנות הרפואית למען האוכלוסייה המזדקנת". "המערך הגריאטרי נמצא בחזית העשייה בתקופת הקורונה. טיפלנו בחולים הקשים ביותר. מונשמים, שיקומיים, וסיעודיים עםמחלות רקע וגורמי סיכון. כולנו זוכרים את המורכבות והדאגה לגורל השוהים במרכזים הגריאטריים ובבתי האבות. ידענו לתת מענה חירום במקרים של התפרצויות, נערכנו לבידודים, לצמצום מבקרים, להיבטים הנפשיים והרגשיים של המטופלים ושל הצוות. הייתה התגייסות מלאה של המנהלים בתחילת המגפה, כאשר הם עזבו את בני משפחותיהם ובאו מיוזמתם האישית לשהייה רצופה עם המטופלים כדי לדאוג לשלומם ולמנוע חלילה הדבקתם מן החוץ. זה כל כך לא מובן מאליו, וראוי להערכה עצומה". מה הלקחים להמשך ההתמודדות מול המגפה? "המדינה חייבת להגביר מאוד את התמיכה התקציבית במערך הגריאטרי. מדובר בהזרמת חמצן למערך כולו. ההוצאות אדירות ואם לא יינתנו מענים - האוכלוסייה הכי חלשה תפגע. בצד ההצדעה לצוותים במערך שלנו ובכלל, לחיילים במערכה שאין לה סוף, חייבים להבין שהקורונה עדיין כאן ואי אפשר להזניח את המענה לשחיקת הצוותים, לצרכי המיגון, לנושא הנפשי והרגשי. המצב שבו הגיל השלישי והמטפלים בו נחשבים "שקופים" הוא לא מתקבל על הדעת. אגב, אנחנו לא מבקשים מותרות. מספיק שנקבל את מה שצריך כדי להפעיל את הבסיס בתחום שלנו. זו בדיוק השליחות שאני רואה בתפקידי כמנכ"לית הרשת - להשפיע, לשנות ולהעביר אתהמערך הגריאטרי מהחצר האחורית לקדמת הבמה". מה התובנות שלך משתי שנות הקורונה, ובפתחה של שנת קורונה שלישית?

27

Made with FlippingBook Ebook Creator