בַּחֲלוֹם בַּלַּיְלָה | יהודה אלעזר

הָאֲרָיוֹת וְהַנְּמֵרִים, הַגִּירָפוֹת וְהַזֶּבְּרוֹת, הַסְּנָאִים וְהַקּוֹפִים וְהַהִיפּוֹפּוֹטָם גַּם. כְּשֶׁהִזְמִין אוֹתִי הַפִּיל לִרְקוֹד הִתְחַמַּקְתִּי בְּנִימוּס “רַק זֶה חָסֵר לִי שֶׁהוּא יִדְרוֹךְ לִי עַל הָרֶגֶל”... הַקּוֹפִיפוֹן, נַחַת לְצִדִּי וְשָׁאַל : “רוֹצָה לִרְאוֹת מְכַשֵּׁפָה ? יֵשׁ לָנוּ אַחַת בַּיַּעַר” ...”לֹאאאא” עָנִיתִי בִּצְוָוחָה “לֹא רוֹצָה מְכַשֵּׁפָה” וּמִיָּד הִתְעוֹרַרְתִּי, זִינַּקְתִּי מִמִּיטָּתִי, רַצְתִּי אֶל חֲדַר הַשֵּׁינָה שֶׁל הוֹרַי, קָפַצְתִּי אֶל תּוֹךְ מִיטָּתָם וְהִתְכַּרְבַּלְתִּי, בֵּין שְׁנֵיהֶם, הַמָּקוֹם הֲכִי בָּטוּחַ בְּחַיָּי.