בַּחֲלוֹם בַּלַּיְלָה | יהודה אלעזר

בַּחֲלוֹם בַּלַּיְלָה מאת: יהודה אלעזר איורים: יולן מצגר

שְׁמִי רוֹנִי, וַאֲנִי כְּבָר יַלְדָּה גְּדוֹלָה.

כְּשֶׁאֲנִי עוֹמֶדֶת עַל קְצֵה הָאֶצְבָּעוֹת וּמוֹשִׁיטָה אֶת הַיָּד לְמַעְלָה לְמַעְלָה, .6 אֲנִי כְּבָר כִּמְעַט נוֹגַעַת בְּגִיל אֲנִי אוֹהֶבֶת לִרְקוֹד... אֲנִי אוֹהֶבֶת לָשִׁיר. אֲנִי אוֹהֶבֶת לְצַיֵּיר.... אֲנִי אוֹהֶבֶת לִצְפּוֹת בַּטֶּלֶוִויזְיָה... אֲנִי אוֹהֶבֶת מִשְׂחָקִים, בַּבַּיִת וּבַגַּן... וְגַם הַרְבֵּה מַמְתַּקִּים... בְּסוֹד אֲגַלֶּה לָכֶם שֶׁאֲנִי גַּם סְתָם אוֹהֶבֶת לְהַרְגִּיז אֶת אֲחוֹתִי הַגְּדוֹלָה דָּנָה. אֲבָל יוֹתֵר מִכֹּל אֲנִי אוֹהֶבֶת לִישׁוֹן וְלַחֲלוֹם... ...לְאַחַר הָאַמְבַּטְיָה, אֲנִי לוֹבֶשֶׁת פִּיגָ’מָה, אוֹכֶלֶת אֶת אֲרוּחַת הָעֶרֶב עִם אִמָּא, אַבָּא וְדָנָה, מְצַחְצַחַת שִׁינַּיִים וְהוֹפּ, לַמִּיטָּה. אֲנִי מִתְכַּרְבֶּלֶת מִתַּחַת הַשְּׂמִיכָה עִם בּוּבַּת הַקּוֹף שֶׁלִּי, עוֹצֶמֶת אֶת עֵינַי וְחוֹלֶמֶת...

...בַּחֲלוֹם בַּלַּיְלָה, כְּשֶׁאֲנִי עוֹצֶמֶת אֶת עֵינַי, אֲנִי רוֹאָה הַכֹּל כָּל כָּךְ יָפֶה וְשׁוֹנֶה, וְשׁוֹמַעַת שִׁירַת צִיפּוֹרִים בִּצְלִילִים נִפְלָאִים שֶׁאֵין לָהֶם תָּוִוים.. אֲנִי פּוֹגֶשֶׁת הֲמוֹן אֲנָשִׁים וְחַיּוֹת וַאֲנִי מְבִינָה וּמְדַבֶּרֶת, כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שָׂפוֹת, שֶׁכַּאֲשֶׁר אֲנִי עֵרָה, אֲנִי לֹא מְבִינָה בָּהֶן אַף מִילָה... ...בַּחֲלוֹם בַּלַּיְלָה, אֲנִי מְגַלָּה מְקוֹמוֹת קְסוּמִים, שֶׁלֹּא רָאִיתִי אַף פַּעַם בַּחַיִּים, וְקוֹרִים בָּהֶם כָּל כָּךְ הַרְבֵּה דְּבָרִים שׁוֹנִים וּמְעַנְיְינִים, א... ‍ שֶׁעֲלֵיהֶם אֲסַפֵּר לָכֶם, אִם תַּמְשִׁיכוּ לִקְרוֹ ...בַּחֲלוֹם בַּלַּיְלָה, אֲנִי פּוֹסַעַת עַל קְצוֹת אֶצְבְּעוֹתַי אֶל תּוֹךְ יַעַר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה עֵצִים, צְמָחִים וְגַם חַיּוֹת וְשֶׁרַק אוֹר הַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים, הַחוֹדְרִים מִבַּעַד לַצַּמָּרוֹת, מְגַלִּים לִי אוֹתָם... ...עַל עָנָף שֶׁל הָעֵץ הָרִאשׁוֹן בְּיַעַר, נִימְנְמוּ שְׁנֵי תּוּכִּים, עִם זָנָב אָרוֹךְ, אָרוֹךְ וְנוֹצוֹתֵיהֶם צְבוּעוֹת בְּאַלְפֵי צְבָעִים מַרְהִיבִים שֶׁאֲפִילוּ אֵין לָהֶם שֵׁמוֹת. “רוֹנִי בָּאָה... רוֹנִי בָּאָה...” צָוְוחוּ לְפֶתַע שְׁנֵי הַתּוּכִּים שֶׁהִתְעוֹרְרוּ לְקוֹל צְעָדַי, וְכָל הַיַּעַר מִתְעוֹרֵר לְחַיִּים...

...אַלְפֵי צִיפּוֹרֵי שִׁיר, פָּרְשׂוּ כְּנָפַיִים, חָגוּ סְבִיבִי בְּצָהֳלָה “רוֹנִי בָּאָה... רוֹנִי בָּאָה...” כְּאִילּוּ רַק חִיכּוּ לְבוֹאִי. הֵן שָׁרוּ לִי שִׁירִים בְּכָל כָּךְ הַרְבֵּה שָׂפוֹת שֶׁכַּאֲשֶׁר אֲנִי עֵרָה, אֲנִי לֹא מְבִינָה בָּהֶן אַף מִילָה. קוֹפִיפוֹן קָטָן, חוּם וּשְׂעִיר פָּנִים, נִתְלָה בִּזְנָבוֹ עַל עָנָף גָּבוֹהַּ, הִתְהַפֵּךְ וְהִתְגַּלְגֵּל כְּדֵי שֶׁאֵלָיו אָשִׂים לֵב, וְקָרָא לִי : “הֵיי רוֹנִי, בָּא לָךְ לָבוֹא לְמַעְלָה לְהִשְׁתּוֹלֵל אִתִּי קְצָת”. “נִרְאֶה לְךָ שֶׁאֲנִי אֲטַפֵּס עַל עֵץ”, אֲנִי עוֹנָה לוֹ, “רֵד אַתָּה לְמַטָּה...” ...הַקּוֹפִיפוֹן הַקָּטָן, הַחוּם וּשְׂעִיר הַפָּנִים, עָזַב אֶת הֶעָנָף, עָשָׂה סַלְטָה בָּאֲוִויר וְנָחַת מַמָּשׁ לְיָדִי. “בּוֹאִי רוֹנִי” הוּא לָחַשׁ לִי, “בּוֹאִי וְאַרְאֶה לָךְ אֶת מַה שֶּׁלֹּא רָאִית אַף פַּעַם.” אָחַז בְּיָדִי וְהוֹלִיךְ אוֹתִי אֶל שְׁבִיל מִתְפַּתֵּל מֶק הַיַּעַר... ‍ שֶׁנִּבְלַע בֵּין הָעֵצִים, בְּעוֹ ַאַלְפֵי צִיפּוֹרֵי שִׁיר, לִיוּוּ אוֹתָנוּ בְּצָהֳלָה לְאוֹרֶךְ הַשְּׁבִיל הֵיכָן שֶׁאוֹר הַיָּרֵח כְּבָר לֹא חוֹדֵר מִבַּעַד לַצַּמָּרוֹת. הַכֹּל הָיָה חָשׁוּךְ כָּל-כָּךְ וְרַק הַקּוֹפִיפוֹן, הִמְשִׁיךְ לְהוֹבִיל אוֹתִי בְּבִטָּחוֹן, כְּאִילּוּ הוּא מַכִּיר אֶת הַדֶּרֶךְ בְּעֵינַיִים עֲצוּמוֹת...

...לְפֶתַע, בְּבַת אַחַת, תַּחַת שָׁמַיִם שֶׁל יָרֵחַ מָלֵא וְאַלְפֵי כּוֹכָבִים נוֹצְצִים, נִגְלְתָה לְעֵינֵינוּ קָרַחַת יַעַר עֲנָקִית שֶׁבַּקָּצֶה הָרָחוֹק שֶׁלָּהּ, נִיצָּב אַרְמוֹן מַרְהִיב בְּיוֹפְיוֹ,

עִם חוֹמַת אֶבֶן, צְרִיחִים וּמִגְדָּלִים מְקוּשָּׁטִים בְּפִסְלֵי זָהָב שֶׁל מַלְאָכִים שֶׁנָּצְצוּ בְּאוֹר הַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים. תְּעָלַת מַיִם עֲמוּקָה הִקִּיפָה אֶת הָאַרְמוֹן וְנִדְרָשׁ גֶּשֶׁר כְּדֵי לְהַגִּיעַ אֶל הַשַּׁעַר.

סְבִיב קָרַחַת הַיַּעַר הָעֲנָקִית, נֶאֶסְפוּ חַיּוֹת, זוּגוֹת זוּגוֹת. הָאֲרָיוֹת וְהַנְּמֵרִים, הַפִּילִים, הַקַּרְנָפִים וְהַהִיפּוֹפּוֹטָמִים, הַגִּ’ירָפוֹת וְהַזֶּבְּרוֹת, הַסְּנָאִים, הַקּוֹפִים וְהַשִּׁימְפָּנְזוֹת, הַצְּבָאִים וְהָאֵילִים, וְרַק שְׁנֵי יַנְשׁוּפִים שֶׁיָּשְׁבוּ עַל עָנָף שֶׁל עֵץ הִבִּיטוּ בַּהִתְכַּנְּסוּת בְּמַבָּט חוֹקֵר. שְׁנֵי הַתּוּכִּים עִם הַזָּנָב הָאָרֹךְ וְשֶׁנּוֹצוֹתֵיהֶם צְבוּעוֹת בְּאַלְפֵי צְבָעִים שֶׁאֲפִילוּ אֵין לָהֶם שֵׁמוֹת כְּבָר חִיכּוּ לָנוּ שָׁם וְצָוְוחוּ : “רוֹנִי בָּאָה... רוֹנִי בָּאָה...” ֹשֶׁת שֶׁבַּחוֹמָה, ‍ מִשְּׁנֵי הַמִּגְדָּלִים שֶׁמֵּעַל שַׁעַר עֵץ הַנְּחו יָצְאוּ שְׁנֵי אַבִּירִים וְהִשְׁמִיעוּ תְּרוּעוֹת חֲצוֹצְרָה. הַגֶּשֶׁר יָרַד מֵעַל לִתְעָלַת הַמַּיִם, הַשַּׁעַר נִפְתָּח וּמִתּוֹכוֹ יָצָא לֵיצָן הֶחָצֵר לָבוּשׁ בַּחֲלִיפַת פַּסִּים בְּאַלְפֵי צְבָעִים וּלְרֹאשׁוֹ מִצְנֶפֶת מוּזְהֶבֶת, כְּשֶׁהוּא מְפַזֵּז וּמְרַקֵּד.

אַחֲרָיו יָצְאוּ, בְּסַנְטֵר מוּרָם וּבִצְעָדִים קְטַנִּים וְקוֹפְצָנִיִּים, מֶלֶךְ וּמַלְכַּת הָאַרְמוֹן. שְׁנֵיהֶם הָיוּ לְבוּשִׁים בְּבִגְדֵי קְטִיפָה, מְעוּטָּרִים בְּתַחֲרָה,

עַל חָזָם נָצְצוּ מַחְרוֹזוֹת זָהָב כְּבֵדוֹת וּלְרֹאשָׁם הָיוּ כְּתָרִים מְשׁוּבָּצֵי יַהֲלוֹמִים. “הֵיי אִמָּא, הֵיי אַבָּא,” צָהַל לִקְרָאתָם הַקּוֹפִיפוֹן הַחוּם. רַק אָז הִבְחַנְתִּי שֶׁבְּעֶצֶם הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה, הָאַבִּירִים, הַלֵּיצָן וּלְכָל אַנְשֵׁי הֶחָצֵר, הֵם קוֹפִים חוּמִים, שְׂעִירֵי פָּנִים וְעִם זָנָב מִשְׁתַּלְשֵׁל מֵאֲחוֹרֵיהֶם, בְּדִיּוּק כְּמוֹ הַקּוֹפִיפוֹן שֶׁהֵבִיא אוֹתִי לְכָאן. “תַּכִּירוּ”, אָמַר הַקּוֹפִיפוֹן. “זוֹהִי רוֹנִי, חֲבֵרָה טוֹבָה שֶׁלִּי”... “בְּרוּכָה הַבָּאָה רוֹנִי” אָמְרוּ הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה. “בְּרוּכָה הַבָּאָה רוֹנִי” הֵרִיעוּ כָּל הַחַיּוֹת, וְהִשְׁתַּחֲווּ בִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה. תָּקַעְתִּי מַרְפֵּק בְּצַלְעוֹתָיו שֶׁל הַקּוֹפִיפוֹן וְשָׁאַלְתִּי : “תַּגִּיד, אֵיךְ זֶה שֶׁמִּבֵּין כָּל חַיּוֹת הַיַּעַר הַיָּפוֹת וְהַחֲזָקוֹת דַּוְוקָא שְׁנֵי קוֹפִיפִים הֵם הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה? וּבִכְלָל, הַלֹּא הָאַרְיֵה הוּא מֶלֶךְ הַחַיּוֹת?” “אָז זֶה כָּכָה”, אָמַר הַקּוֹפִיפוֹן. “לַחַיּוֹת נִמְאָס מֵ’אַרְיֵה מֶלֶךְ הַחַיּוֹת’ ֹ תַּחֲלִיף מְרַעֲנֵן. ‍ שֶׁרוֹבֵץ רוֹב הַיּוֹם וְלֹא עוֹשֶׂה כְּלוּם וּבִיקְשׁוּ לִמְצוֹא לו

אֲבָל, הָיָה לָהֶם קָשֶׁה לְהַחְלִיט אִם לָלֶכֶת עַל כּוֹחַ כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לִנְמֵרִים, גּוֹבָה כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לְגִּ’ירָפוֹת אוֹ יוֹפִי כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לְטַוָּוסִים. לְבַסּוֹף הֶחְלִיטוּ לָלֶכֶת עַל שֵׂכֶל וְחוֹכְמָה וּבָזֶה, אֲנַחְנוּ הַקּוֹפִים יְדוּעִים כַּהֲכִי טוֹבִים.” וְהֵקִישׁ בִּשְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת עַל מִיצְחוֹ.

הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה, הוֹלִיכוּ אוֹתָנוּ אֶל תּוֹךְ אוּלָם עָנָק, בּוֹ חִיכְּתָה לָנוּ תִּזְמוֹרֶת שֶׁכָּל נַגָּנֶיהָ הָיוּ קוֹפִים חוּמִים וּשְׂעִירִים, כְּמוֹ הַקּוֹפִיפוֹן שֶׁהֵבִיא אוֹתִי לְכָאן. הָאֲרוּחָה הַמַּלְכוּתִית שֶׁכָּלְלָה בְּעִיקָּר מִינֵי אֱגוֹזִים, פֵּירוֹת יַעַר וּמַשְׁקֶה קוֹקוֹס לָבָן כֶּחָלָב, הָאֲרָיוֹת וְהַנְּמֵרִים עִיקְּמוּ אֶת הָאָף וְרָטְנוּ “עוֹשִׂים מֵאִיתָּנוּ בְּכוֹחַ צִמְחוֹנִים”. אַחֲרֵי הָאֲרוּחָה, הֵחֵל נֶשֶׁף הָרִיקּוּדִים תִּזְמוֹרֶת הַקּוֹפִיפִים נִיגְּנָה הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה רָקְדוּ רִאשׁוֹנִים וּלְאַחֲרֵיהֶם רָקְדוּ הַחַיּוֹת זוּגוֹת זוּגוֹת

הָאֲרָיוֹת וְהַנְּמֵרִים, הַגִּירָפוֹת וְהַזֶּבְּרוֹת, הַסְּנָאִים וְהַקּוֹפִים וְהַהִיפּוֹפּוֹטָם גַּם. כְּשֶׁהִזְמִין אוֹתִי הַפִּיל לִרְקוֹד הִתְחַמַּקְתִּי בְּנִימוּס “רַק זֶה חָסֵר לִי שֶׁהוּא יִדְרוֹךְ לִי עַל הָרֶגֶל”... הַקּוֹפִיפוֹן, נַחַת לְצִדִּי וְשָׁאַל : “רוֹצָה לִרְאוֹת מְכַשֵּׁפָה ? יֵשׁ לָנוּ אַחַת בַּיַּעַר” ...”לֹאאאא” עָנִיתִי בִּצְוָוחָה “לֹא רוֹצָה מְכַשֵּׁפָה” וּמִיָּד הִתְעוֹרַרְתִּי, זִינַּקְתִּי מִמִּיטָּתִי, רַצְתִּי אֶל חֲדַר הַשֵּׁינָה שֶׁל הוֹרַי, קָפַצְתִּי אֶל תּוֹךְ מִיטָּתָם וְהִתְכַּרְבַּלְתִּי, בֵּין שְׁנֵיהֶם, הַמָּקוֹם הֲכִי בָּטוּחַ בְּחַיָּי.

נִרְדַּמְתִּי שׁוּב וּבַחֲלוֹם בַּלַּיְלָה, חָזַרְתִּי אֶל הָאַרְמוֹן שֶׁבְּקָרַחַת הַיַּעַר הַקּוֹפִיפוֹן הַחוּם שְׂעִיר הַפָּנִים, חִיכָּה לִי כְּשֶׁהוּא מִתְפּוֹצֵץ מִצְּחוֹק. “נִרְאֶה לָךְ, שֶׁבֶּאֱמֶת יֵשׁ לָנוּ מְכַשֵּׁפָה? סְתָם עָבַדְתִּי עָלַיִךְ...”

...כְּשֶׁהֵאִיר הַבּוֹקֶר, נָגְעָה אִמָּא בִּכְתֵפִי וְאָמְרָה : “קוּמִי רוֹנִי, אַתְּ תְּאַחֲרִי לַגַּן וַאֲנִי אֲאַחֵר לַעֲבוֹדָה. אַתְּ צְרִיכָה לֶאֱכוֹל אֲרוּחַת בּוֹקֶר,

לְצַחְצֵחַ שִׁינַּיִים וּלְהִתְלַבֵּשׁ.” “עוֹד קְצָת אִמָּא, עוֹד מְעַט, אַתְּ הֲרֵי יוֹדַעַת שֶׁהֲכִי הַרְבֵּה אֲנִי אוֹהֶבֶת לִישׁוֹן וְלַחֲלוֹם.” כְּשֶׁקָּמָה רוֹנִי וְהִבִּיטָה סְבִיבָהּ,

נִדְמֶה הָיָה לָהּ שֶׁמִּמַּדָּף הַבּוּבּוֹת שֶׁבְּחַדְרָהּ, בּוּבַּת הַקּוֹפִיפוֹן, קָרְצָה אֵלֶיהָ בְּשׁוֹבָבוּת...

מוקדש לדור הסמארטפון

הפקה: ריינבאו - שיווק פרסום ומיתוג בע״מ בשיתוף עם חברים נפלאים עריכה גראפית: גבע עיצוב