בַּחֲלוֹם בַּלַּיְלָה | יהודה אלעזר

שְׁמִי רוֹנִי, וַאֲנִי כְּבָר יַלְדָּה גְּדוֹלָה.

כְּשֶׁאֲנִי עוֹמֶדֶת עַל קְצֵה הָאֶצְבָּעוֹת וּמוֹשִׁיטָה אֶת הַיָּד לְמַעְלָה לְמַעְלָה, .6 אֲנִי כְּבָר כִּמְעַט נוֹגַעַת בְּגִיל אֲנִי אוֹהֶבֶת לִרְקוֹד... אֲנִי אוֹהֶבֶת לָשִׁיר. אֲנִי אוֹהֶבֶת לְצַיֵּיר.... אֲנִי אוֹהֶבֶת לִצְפּוֹת בַּטֶּלֶוִויזְיָה... אֲנִי אוֹהֶבֶת מִשְׂחָקִים, בַּבַּיִת וּבַגַּן... וְגַם הַרְבֵּה מַמְתַּקִּים... בְּסוֹד אֲגַלֶּה לָכֶם שֶׁאֲנִי גַּם סְתָם אוֹהֶבֶת לְהַרְגִּיז אֶת אֲחוֹתִי הַגְּדוֹלָה דָּנָה. אֲבָל יוֹתֵר מִכֹּל אֲנִי אוֹהֶבֶת לִישׁוֹן וְלַחֲלוֹם... ...לְאַחַר הָאַמְבַּטְיָה, אֲנִי לוֹבֶשֶׁת פִּיגָ’מָה, אוֹכֶלֶת אֶת אֲרוּחַת הָעֶרֶב עִם אִמָּא, אַבָּא וְדָנָה, מְצַחְצַחַת שִׁינַּיִים וְהוֹפּ, לַמִּיטָּה. אֲנִי מִתְכַּרְבֶּלֶת מִתַּחַת הַשְּׂמִיכָה עִם בּוּבַּת הַקּוֹף שֶׁלִּי, עוֹצֶמֶת אֶת עֵינַי וְחוֹלֶמֶת...