אביב – עמותת בוגרי בן שמן | שיבלים 45

פעילות והתנדבות החניכים בעת המלחמה ההתנדבות בכפר חצתה מגזרים, גילאים ומטלות שונות. מדינת ישראל כולה שינתה סטאטוס לישות מתנדבת. חניכי הכפר התנדבו בפעילויות רבות ומגוונות בכפר ומחוצה לו, בהתאם לשכבות הגיל השונות . בימי המלחמה הראשונים פתחנו בכפר קייטנה לילדי עובדים, כדי שהאימהות/אבות, יוכלו להגיע לפנימייה בימים שבהם מערכת החינוך עדיין לא פעלה. חניכי הכפר יחד עם חניכי מכינה התנדבו להפעיל את הילדים הצעירים בשעות

להיות בן שמני זה לתת מהלב

הבוקר, המועצה העמידה לרשותנו את גן המועצה שלא פעל, וכך נתנו מענה לצוות ההדרכה בכפר. בשבוע השני למלחמה קלטנו בכפר מאות מפונים ממשפחות עם מוגבלויות, חניכי הכפר התגייסו לעשות להם הפעלות שונות, שמרטפות לילדים, שילוב בחוגי הכפר כגון: רכיבה על אופניים, כדורסל וכל שניתן כדי לתת לאורחים הרגשה של בית. בוגרי הכפר התגייסו להביא לכפר מפעילים שונים: ספר, מניקוריסטית, מסז'יסטים, מטפלים שונים שעם חניכי הכפר עשו פעילויות מרוכזות למשפחות המתארחות בכפר. החניכים התגייסו למאמץ גם בוויתור אישי על חדריהם בפנימייה. כדי להגיע למצב שבו אנו מארחים מאות אנשים לצד חניכים שלנו צמצמנו מבנים, חניכים התארחו במבנים חלופיים ולעיתים גם במספר גדול יותר בתוך החדרים, ובכך אפשרו לכפר לארח תוך הבנה והכלה למצב הקשה יותר של המפונים. חשוב לציין, זה לא פשוט לקחת חניך פנימייה, להוציא אותו מחדרו המקושט, מארונו הפרטי, מהתמונה של המשפחה על הקיר, או כמו שאמר אחד החניכים: "אני מרגיש שגם אנחנו "מפונים", אבל נעשה זאת באהבה". חניכי התיכון משכבות יא' ו-י'ב' יצאו להתנדב בחקלאות באזור השרון. משרד החינוך לא אישר לצאת לעוטף עזה, אך, לצערנו, גם חקלאים רבים באזור השרון נשארו ללא פועלים, ושמחו מאד לעזרה. הילדים הפיקו חולצות שעליהם הדפיסו, "להיות בן שמני, זה לתת מהלב" חניכי חברת הילדים יצאו למתקן אדם, לעזור בהכנת ארוחת ערב לחיילים שהגיעו מדי יום לבסיס בדרכם לדרום. הם הכינו את הסלטים, הגישו ארוחה, ערכו וניקו, ומאד נהנו בממשק עם החיילים. בהוראת משרד החינוך, נתבקשנו להשאיר מדריך לילה ער בכל קבוצה בכפר, ובמקרה של אזעקה יוכל המדריך להעיר את החניכים ולקחתם למקלט. בכנות, בקשה קצת מנותקת מהשטח, במציאות בה מחצית מהמדריכים שלנו מגויסים, כמו רוב צעירי ישראל. רכז החטיבה העליונה בפנימייה שוחח עם חניכי י"ב', ואלה התנדבו למשמרות לילה בכל קבוצות הפנימייה, כך שיהיה חניך ער בכל קבוצה. וכך אחת לשבועיים כל חניך בוגר נשאר ער כל הלילה, כדי להשגיח על החניכים הצעירים. למזלנו, נדרשנו )בחצות( נשמעה אזעקה 00.05 בדצמבר בשעה 31 להתנסות בזה פעם אחת בלבד, כשבלילה של והערנו את החניכים כדי לרדת למקלטים. בנוסף, שלחו החניכים מכתבים לחיילים בחזית, מכתבים מרגשים למשפחות החטופים, והתנדבו במשמרות שונות במשק החקלאי כנדרש.