אביב – עמותת בוגרי בן שמן | שיבלים 45

כפר הנוער בן שמן במלחמת חרבות הברזל שער ראשון -

סקירה על התמודדות ופעילות הכפר בתקופה זו 1.1 ד"ר אילנה טישלר – מנהלת הכפר

מבצע "חרבות ברזל" מצא את כפר הנוער מופתע כמו את כל מדינת ישראל. לצערנו, התנהלות משרדי הממשלה מאלצת אותנו להיות יצירתיים, עצמאיים ומקצועיים. ניסיון ימי הקורונה הבהיר לנו שבשעת מצוקה, אנחנו נדרשים להתמודד עם המצב בעיקר באמצעות צוות הכפר. באוקטובר, התחלנו להחזיר חניכים לכפר. במקומות בהם היה ירי, שלחנו מוניות להחזיר את 8 כבר ב החניכים, ובאחרים ההורים הביאו אותם לכפר. בן שמן הוא בית גם בעת מלחמה. שעות עבודה 700 , בחישוב פשוט נעלמו לנו מהמצבת 8 אנשי צוות בצו 18 בשבועיים הראשונים גויסו בפנימייה. העדר הצוות יצר עומס כמעט בלתי אפשרי על אלה שלא גויסו, 600 בביה"ס ו- 100 שבועיות: ולא אפשר להם לעשות הפוגה. גם אם מישהו מהצוות איבד שניים שלושה מחבריו בחזית או במסיבה הארורה, הצורך בשטח לא אפשר לתת לו זמן לכאוב או לעצור, הילדים כאן, וכולם נדרשים לטיפול. דולב סויסה, איתי יהושע, ועדיאל טויטו, בוגרי כפר, נהרגו בשבת השחורה. הלוויות, שבעה, תמיכה, כאב, כפר בשוק, מדינה בשוק, ילדים בחרדה, צוות במצוקה. מציאות מאד מורכבת. כשהגענו לבקר בשבעה, פגשנו את בוגרי הכפר, חברי הקבוצה של הנופל/נופלת, עוזרים, תומכים ומביאים את בן שמן למשפחה האבלה, מרגש במיוחד. כיתת הכוננות של הכפר בשיתוף עם כרם בן שמן, מובילה את הביטחון, השמירה, המקלטים המאובזרים לתפארת ובעיקר תגבור האבטחה על הכפר בכל שעות היממה. נוספו סיורי לילה החל . ראש המועצה דאג לצייד אותנו בנשקים ארוכים , בהדרכה למתנדבים ובכל 06:00 ועד 18:00 מהשעה מה שנדרש בעת חירום.

האזעקות, הו האזעקות... המסך הכתום המבהיל... אזעקה בבן שמן. עקב קרבת הכפר לשדה התעופה, מיירטים רבים ממוקמים סמוך לכפר, ואנו שומעים את הפיצוצים של המיירטים גם לערים רבות אחרות. תהליך לא פשוט להסביר לחניכים, מתי הבום הוא מיירוט, ומתי מקלטים 12 התקפה על האזור שלנו. כל סירנה מקפיצה את כולם. בכפר, כולם צריכים להכיר את הכול: לאן להגיע מהחוג, לאן להגיע ממרכז הלמידה, לאן להגיע מהמטבח ולא רק מקבוצת האם שאת המקלט שלה החניך מכיר. מיומנויות יומיומיות פשוטות משנות צורה. לא מתקלחים בשעות עגולות, לא מתרחקים מעל טווח מסוים, לא עושים פעולות רבות משתתפים... הרבה מגבלות ברוח השעה.

נציגות משפחות המפונים מודות למנהלת הכפר

הפנימייה, חסרה צוות רב. חלק ממדריכי העבר שלא התחילו את שנת הלימודים באוניברסיטה, חזרו למלא מקום, השכבה הבוגרת, קיבלה על עצמה תפקידים רבים בכפר, ואנו עושים ככל יכולתנו . הפנימייה עברה לתפקוד בזמן מלחמה. הקפדה על הגעה למקלטים בזמן, טיפול בחרדות של חניכים לגבי משפחותיהם בדרום, קשיים רגשיים, צוות חסר, ועדיין פנימייה היא בית. אין אפשרות לא להיות בקבוצה, אין אפשרות לדלג על ארוחה, חשוב לעזור בשיעורי הבית או לקיים את חוג האופניים, והכל על הקצה. קבלות השבת עוסקות בנושאי המלחמה, הנופלים, הכאב, הבוגרים. ערבים של שירה ושמחה הפכו להיות שקטים, עצובים, שפה דוממת שאין צורך להסביר אותה. בשולחן השבת משאירים מקום