אביב – עמותת בוגרי בן שמן | שיבלים 44

הזו שזור כמובן במטען פוליטי. משיעורי אקטואליה שנערכים בכיתה, דרך שאלות על המלחמה באוקראינה, סדנאות לשוויון מגדרי, לזהות ישראלית, הכנה לצבא ולשירות משמעותי ועד זריקת הערת ״צריך להרוג את כל הערבים״ שמוטחת בחלל הכיתה במפגש בוקר ודורשת התייחסות שמנטרלת וממוססת את האלימות, הכעס והנקמה. כמחנכי כיתות, הפוליטיקה תמיד מהדהדת שקופה מכל הקירות: תלמיד ערבי שזרקו לעברו הערה משפילה בתקופת ״שומר החומות״, תלמידה שכתבה פוסט של יציאה מהארון, תלמיד יוצא חבר העמים שחרב של צו גירוש מרחפת בשל ספק ביהדותו, תלמיד שחזר בתשובה וסופג הטחות על הטפילות של החרדים, ותלמידה בת העדה האתיופית שמרגישה ששיטור היתר בשכונה שלה התגלגל בקלות יתר לתיק פלילי לאחיה הבוגר, או השיבוץ המסלול שלה בהקבצת המתמטיקה. הסוגיות היומיומיות האלה, כולן אגב דוגמאות אמיתיות משגרת החינוך העכשווית הן לא רק נושא למערך שיעור סדור, להרצאה או לסדנא חיצונית, הן מתדפקות יום – יום, שעה – שעה על פתחנו, תובעות תשומת לב, התייחסות, טיפול, ליווי אישי, שיחות עומק אישיות, מענה ותשובות. הן חלק ממחזור הדם של העשייה החינוכית, של עבודת הנמלים האפורה. עין מיומנת תזהה גם בתלמידה שהרימה את היד כדי לענות תשובה בכיתה ולא קיבלה מענה מהיר, ולכן קרסה אל תוך עלבון ותחושת קיפוח, את גל ההדף המאוחר, את האדוות המשהות, את ריבוד השכבות של חוסר הבטחון שיונקים בשרשרת ארוכה מקשיי הקליטה, והעלבון הצרוב של העליות בשנות החמישים. של קטגוריות מוכנות מראש בישראליות של אנחנו/והם, של ממסד ופריפריה. האתגר החינוכי שלנו הוא לא בהכרח לנטרל או להדוף אותם, אלא להעניק להם את הקונטקסט הרחב, את המבט המורכב, את האלטרנטיבות, לקרוא להם בשם, לאפשר לתלמידים להשתמש בארגז כלים עשיר שיש בו מלבד ״מסע ישראלי״ הוא פורמט מיוחד של טיול שנתי שמיועד לרוב לתלמידי כיתות יא׳. במתכונת הקלאסית המסע שנפרס באופן חריג )ביחס לטיולים שנתיים קלאסיים( על שבוע ימים וכולל גם שישי – שבת. יריית הפתיחה היא ״לילה לבן״ )יציאה למסע בסביבות חצות הלילה( ומתגלגלת דרך מתכונת הולכת ונפרשת של מניפת זהויות. בעוד היום הראשון במסע מוקדש ״לאני ולעצמי״ כאשר גולת הכותרת שלו מתמקדת בפעילות ״בדד״ שבו כל אחד מהתלמידים נפרד מחבריו וממסך הסלולרי, ומתבודד עם עצמו בנקודת טבע, היום השני מוקדש לקבוצה ולאינטראקציה בין חבריה והשלישי לקהילה ולפעילות התנדבותית בפריפריה )למשל בית תמחוי בנתיבות(. ברצף הזה, המיקוד עובר לימים שמוקדשים ליחס למדינה, לצבא )סיור בהר הרצל(, לישראליות, וחותם בשבת את היחס של כל אחד ליהדות. היהלום שבכתר של המסע הישראלי הוא מתודת ה-״מעגלים״. לאחר כל פעילות )בדד, התנדבות, סיור ברובע היהודי, קבלת שבת וכו...( מתכנסים תלמידי הכיתה במעגל שבו מתקיים דיון עומק ועיבוד ביחס לפעילות שהתלמידים חוו. במהלך המסע נדרשים התלמידים לא רק לחוות או לבקר, אלא גם לחשוב, להגיב ולהשתתף בדיוני עומק, בשלל רחב של הקשרים פוליטיים: האם באמת טוב למות בעד ארצנו? בעקבות הביקור בקבר של עמנואל מורנו בהר הרצל. האם גם אני אתגייס ליחידה קרבית? לשירות משמעותי? מה היחס שלי למדינה? האם לא עדיף להגר לקנדה, לאוסטרליה השקטות? מדוע בישראל יש פערים כה גדולים בין העושר התל אביבי לדלות הרחובות בירוחם? האם היהדות רלוונטית גם לחיים בעולם מודרני? האם להיות יהודי מחייב לחיות בישראל? אלה רק זנבות קצרים וחמקמקים של מגוון נושאים טעונים שצפים במהלך המסע וממשיכים להדהד גם בתום המסע, אבל בעיקר ללמד את התלמידים – לעצור, להקשיב, להתאפק, לכבד, להיחשף למגוון דעות, לחצוב דעה אישית ולהלביש אותה במלל, להתעניין, להתווכח, להבין שפוליטיקה היא לא רק משהו מוזר למבוגרים בלבד, אלא נושאי הליבה המשרטטים וקובעים את ההוויה וחודרים לכל נשימה בקיום העכשווי והעתידי שלהם. זוהי למעשה קריאת השכמה לקחת אחריות, לנתק לרגע אוזניות אלחוטיות, להנמיך לעיתים את הווליום של סרטוני הרשתות החברתיות, להשהות את האסקפיזם הניתך מן המסכים ולהבין שפוליטיקה היא לא עיסוק מרוחק, זר ומשעמם, אלא תביעה חשובה לקחת חלק, להשמיע קול בעיצוב של המרחב המשותף. כלומר פוליטיקה במובן העמוק והראשוני ביותר, זו שצמחה בערי המדינה של יוון הקלאסית – , כלומר, האחריות הכבדה של כל אזרח ואזרחית לקחת חלק בעיצוב של המרחב ענייני המדינה = פוליטיקה המשותף לכולנו. פטיש מפלדה גם מפתח הלן זעיר, מברג, ואפילו חולץ פקקים. . טיולים שנתיים: המקרה המדגים של ״מסע ישראלי״ 4