אביב – עמותת בוגרי בן שמן | שיבלים 44

שער חמישי - זיכרונות מבן שמן

"הבית שלי" - כפר הנוער בן שמן 5.1 שרית )שניבאום( גיל

הכפר היה ביתי. ביתי היחיד. 1966 - 1955 בין השנים הורי, אברהם שניבאום ודושה ארשטיין, ברחו מפולין לאוזבקיסטאן מעט לפני כניסת הנאצים נולדה אחותי הבכורה פאולינה - פפי. לאחר המלחמה 1945 לפולין. שם הכירו ושם נישאו. בשנת הורי החלו בנדודים. לפי התיעוד שמצאתי, הם עברו לפולין, משם לבלגיה ולצרפת. לבסוף הגיעו . 1948 למחנה עקורים בילזק ליד העיר המברג, שם נולדתי בשנת משפחתה המורחבת של אימי היגרה אף היא מפולין לפני פרוץ המלחמה, והשתקעה בעיר קיטו שבאקוודור. אחד מבני דודה, ליאון ארשטיין, היה שגריר אקוודור בשוויץ. אחרי המלחמה השקיע מאמצים באיתור ניצולים מהמלחמה, וכך הגיע להורי. כשפגש אותם הציע להם להגיע לארה"ב או לאקוודור. אבי, שעסק בעריכת דין לפני המלחמה, סבר שבאקוודור סיכוייו להשתלב ולהצליח בסיוע המשפחה גבוהים יותר. כך היה. הגענו לקיטו אימא, אבא, פפי ואני. בקיטו פגשו הורי את בני הדודים הנוספים של אימי. אחד מהם, רודולפינו, רווק ואמיד, החליט לאמץ אותנו כלכלית. הוא איתר עבורנו דירה רחבה באזור טוב, רכש והקים עבור הורי מפעל קטן לנרות וסבונים בצמוד לבית.

נולדה אחותי הקטנה סילביה. הורי 1949 ביולי האמינו שזכו לרגע שבו הגיע סוף לתלאותיהם )לאחר הסבל שעברו במלחמה, ואיבוד חלק גדול מהמשפחה( והצליחו להקים משפחה חדשה. , יומיים לפני יום כיפור, הכל 1952 בספטמבר השתנה באחת - פרצה שרפה במפעל. שכנה ביקשה מאימא לפתוח את המפעל במיוחד לאחר שעת הסגירה. אימי הסבירה לה שהשעה מאוחרת והמפעל סגור, אולם השכנה התעקשה והסבירה שהיא זקוקה לנרות נשמה. אימי נענתה ופתחה את המפעל. בעקבות קצר חשמלי פרצה שריפה ואימי ננעלה בתוך המפעל ונשרפה. פפי אחותי שמעה את צעקותיה רצה להצילה

וסילביה פפי ואחיותיי אני

ונשרפה גם היא. הזיכרון שלי מאותו יום צרוב בראשי - ישבתי על המדרגות בפתח הבית. אימי עברה לידי, כל גופה שרוף וחרוך, חיבקתי אותה, והיא הדפה אותי כדי שלא אשרף. נשרפתי ביד. פינו את כולנו לבית חולים – אימי ואחותי לא שרדו. אבי הגיע הביתה, ראה שהמשפה שהייתה לו איננה עוד, ונשבר. הוא איבד את הרצון לחיות ועימו את יכולת ההליכה. אט אט הפך משותק ברגליו. את אחותי ואותי שלחו למשפחה נוצרית ששמרה עלינו. אני הייתי בת ארבע ואחותי בת שנתיים וחצי. שלוש שנים חיינו אצל המשפחה, אבא היה בא לבקר כשיכול היה. חיינו כנוצריות, למדתי במנזר, והלכתי עם צלב על הצוואר.