EL AL | Atmosphere

קהילה I מגזין

צילומים: יח"צ I שתי התמונות מימין: מסע הורים ואחים שכולים לסקי בבולגריה. משמאל: מסע אבות לווייטנאם

מגדלור של תקווה בלב השכול מה שהחל במפגש של שלוש משפחות שכולות של חללי צה“ל סביב שולחן אחד בסלון, הפך לקהילה של אלפי בתי אב, שמוכיחה שאפשר להפוך יגון לניגון - ולבחור בחיים בכל יום מחדש. סא“ל (מיל’) עירית אורן גונדרס, המייסדת והרוח החיה של עמותת “אור למשפחות”, כלת פרס ישראל לשנת תשפ"ו בתחום מפעל חיים, מספרת על הדרך ועל החלום של חבורת הזמר של / יואל צפריר המשפחות להופיע בבית הלבן

המפגש המצומצם לאירוע הדלקת נרות רחב היקף. זה היה הרגע שבו הפכה היוזמה הפרטית למפעל חיים, שאף זיכה אותה השנה בפרס ישראל על תרומתה המיוחדת לחברה ולמדינה. לקדש את החיים עצמם בתי אב 2,700־ חבקת כ כיום, העמותה מ של משפחות נופלים ומהווה בית חם לכל משפחה שכולה המבקשת להצטרף. ”המטרה שלנו אינה להחליף את גופי ההנצחה החשובים הפועלים בישראל, אלא להוסיף עליהם נדבך של חיים“, מסבירה אורן גונדרס. ”אנחנו לא מתמקדים רק בזיכרון העבר, אלא מבקשים להיות מגדלור של תקווה למשפחות בהווה. השליחות שלנו היא לסייע להן, פשוטו כמשמעו, לנצח את החיים“. הפילוסופיה של העמותה נשענת על שינוי תפיסתי עמוק. השכול ב“אור למשפחות“ אינו צבוע רק בשחור, אלא גם בלבן.

הניצוץ הזה הפך למסורת. בערב ראש , אורן גונדרס כבר בישלה 2007 השנה במשך חמישה ימים למשפחות של נופלים במלחמת לבנון השנייה. הבית היה מלא מפה לפה. החששות המוקדמים של האורחים, שהצהירו כי יגיעו ”רק לדקות ספורות“ - התפוגגו לתוך ערב עמוק של שיתוף, מוזיקה ושיח עם העיתונאי נחום ברנע, ששכל את בנו בפיגוע בירושלים . באותו לילה, כשהביטה בקהל 1996־ ב שסירב לעזוב, הבינה אורן גונדרס את עוצמת המהפך ואמרה לבעלה: ”תראה מה עשינו כאן“. ההצלחה בסלון הביתי הבהירה לה שהצורך ב“ביחד“ גדול מכפי ששיערה, כבר הונחה התשתית 2007 ובחנוכה הרשמית למה שיהפוך לימים לעמותת “אור למשפחות”. בעזרת חברים קרובים, בהם הרמטכ“ל לשעבר משה (בוגי) יעלון, והתגייסות של חברות מסחריות כגון “שחל” ו“עזריאלי“, הפך

. סא“ל (מיל’) עירית אורן 2004 השנה היא גונדרס לא תכננה להקים מפעל חיים, היא רק רצתה להקל, ולו במעט, על כאבן של שלוש משפחות שכולות שאיבדו את יקיריהן - משה טרנטו, אביב חקאני ומשה עיני ז“ל. הבנים שירתו כלוחמים בחיל ההנדסה הקרבית, שם כיהנה אורן גונדרס כראש ענף קצינים, ונפלו בפעילות מבצעית בעזה וביו“ש. מתוך ההיכרות והכאב המשותף, היא החליטה לארח את המשפחות בביתה. ”בתחילה הם לא רצו לבוא“, משחזרת אורן גונדרס בשיחה גלויה, “אבל התעקשתי”. התפאורה באותו ערב הייתה פשוטה, אך טעונה בכוונות עמוקות - מפות לבנות נפרסו על השולחן ונרות הודלקו. המפגש החל בבכי, אך ככל שחלפו השעות, הדמעות פינו מקום לשיחה. ”ראיתי איזה מהפך זה חולל“, נזכרת אורן גונדרס, ”ותוך כדי הדיבור, כשהוחלפו אפילו בדיחות, הבנתי כמה כוח יש לַיַַַּחד הזה“.

2026 מאי אטמוספירה

46