EL AL | Atmosphere

ריאיון I מגזין

תסריט חייו על הלחימה ההרואית בשבעה באוקטובר ועל הפציעה ("חשבנו שזה הסוף שלנו, נפרדנו בקשר"), על המעבר אחרי שבע שנים בצבא לעולם המשחק ("המפקד שלי חשב שאבין מהר מאוד שמדובר בשטויות ואחתום שוב קבע. הוא טעה"), על הזוגיות עם אדווה דדון וההורות החדשה ("היא מביאה איתה כל כך הרבה כוח") ועל מיזם הקולנוע החדש שהקים ("לפתח תכנים שיעצימו את הנרטיב הישראלי והיהודי"). תמונת הניצחון הפרטית / דליה בן ארי של השחקן ידין גלמן

נס גלוי נחזור רגע לבוקר שבעה באוקטובר. מתי הבנת את גודל העניין? בנגב המערבי 232 "ברגע שחצינו את כביש וראינו שהכול בוער. נסעתי כאילו בתוך אפוקליפסה. שדה קרב על הכביש והמוני מחבלים. הבנתי שקורה כאן משהו אחר". ספר על נסיבות פציעתך. "התחלנו מייד לטפל בפצועים בכפר עזה ומשם, תוך כדי קרב, המשכנו לבארי. היינו בדרך לבית של פסי בקיבוץ - הבית שבו מחבלים 40־ בני ערובה עם כ 15 נמצאו שהשתלטו עליו. הייתי ביחד עם רס"ן דוד מאיר ז"ל (שנפל באותו קרב - ד.ב). הייתה כבר שעת לילה, והאזור כולו שרץ מחבלים. היינו צריכים לחצות בתוך הספרייה בבית. רצנו לכיוון הדלת וכשהגענו למדרגה הראשונה, ירו בנו מטווח אפס. שנינו נפלנו. דחפתי את דוד למחסה כשהנשק שלי מכוון קדימה ואז התחיל הקרב שלי מול עצמי. נכנסתי לעמדת קרב והבנתי שאני עם פציעה בחזה ובאזור יד שמאל, חיפשתי את היד ולא מצאתי. רק ראיתי פתח רחב בחזה ושאני מאבד הרבה דם". עברה בך המחשבה והפחד שאתם עומדים למות? "ברגעים האלה אתה לא חושב על פחד. דוד היה חי, דיברנו בקטנה, הייתי בקשר עם הצוות שלי. לקח זמן עד שבאו לחלץ אותנו וחשבנו שזה הסוף שלנו. נפרדנו בקשר - אני מאדווה ודוד מאשתו ענת ומבנו הקטן שקד. שעה אחרי הפציעה חולצנו לנקודת טיפול והרופא שטיפל בי פשוט הציל את חיי. רגע לפני שעליתי למסוק יצרתי קשר עם אדווה. אמרתי לה שחטפתי כדור

בחזה. היא הייתה לפני שידור, ביקשה שאעביר את הטלפון למי שטיפל בי, שאלה אותו מה מצבי ולאן אנחנו טסים. היא הייתה פרקטית, חדה כדרכה. הגעתי לסורוקה ומשם הועברתי לאיכילוב". גלמן היה מורדם ומונשם כמה ימים. כשהתעורר גילה שחברו דוד לא שרד את הפציעה. מאז עבר כמה ניתוחים והשתלות עצם, שיקום ופיזיותרפיה. "יש לי עדיין בעיה בעצבים של יד שמאל, בכתף ובזרוע, השרירים שם נקרעו לחצי. לא ברור איך זה השתקם אבל יש לי יד". העובדה שניצלת נשמעת כמו נס. "ממש. ראיתי את המוות בעיניים. היה לי מזל אבל אני גם חייב תודה לאנשים, כמו המפקדים והצוות שלי, הרופאים ואדווה". איך הפציעה משפיעה עליך בתפקוד היומיומי, גם כאבא? "התפקוד הפיזי מאתגר. אני יכול למשל לחתל את יונתן־לביא - אבל לקפל את העגלה כשאני מחזיק אותו לפני שעולים לגן - זה בלתי אפשרי. דברים פשוטים הפכו להיות אצלי לא מובנים מאליהם". גלמן ורבלי מאוד, דייקן במילים, סגנון דיבורו ישיר אבל לא מנותק מסנטימנטליות. הוא מרשים מאד בחזותו, ובלשון החבר'ה - הוא חתיך הורס. כשאני אומרת לו שבציבוריות הישראלית רואים בו סוג של גיבור, מלח הארץ, הוא לרגע נבוך וחש אי נוחות. "אני לא יכול לקרוא לעצמי גיבור, אני לא מרגיש כזה, ולא מצניעות. אני חייל שעשה את העבודה שלו, וכשתוקפים אותנו מחובתי לצאת ולהילחם. היום, הכי קשה לי היא התחושה שאני לא חלק מהלחימה ביחד עם הצוות שלי. זוהי תחושה מתסכלת".

, ערב שמחת 2023 בשישה באוקטובר תורה וערב המלחמה, שהפכה את החיים של כולנו במדינה, מלאו לשחקן ידין גלמן . "רציתי לחגוג את יום ההולדת באוהל 30 במדבר ונסעתי עם אדווה (דדון, בת זוגו, - ד.ב) ועוד 12 כתבת הטלוויזיה של קשת החברים הכי טובים שלי - חבורה 35 של לוחמים ובנות זוגן, לשמורת טבע במצפה רמון. חגגנו בבריכה ועל האש בלילה, 23:00 סביב מדורה עד השעה שבה ביקשו מאיתנו 'להתקפל' – ונכנסנו לישון - מה שבדיעבד התברר כמזל גדול. אני לא רוצה אפילו לחשוב מה היה אילו היינו ממשיכים לחגוג כל הלילה", הוא משחזר. "בשש וחצי אדווה העירה אותי ואמרה שיש מלחמה בחוץ. איזה משפט לשמוע בתוך השלווה באוהל במדבר. קיפלנו מייד את הציוד ועזבנו". גלמן, קצין במילואים בסיירת מטכ"ל, נסע הישר לבסיסו ומשם לעוטף עזה. הוא נפצע אנושות בלילה הראשון של הלחימה בקרב בקיבוץ בארי ודימם כמעט עד למוות, עד שהגיעו לחלץ אותו. אותות הפציעה, והמוגבלות הפיזית בעקבותיה, ניכרים בו גם היום. הזמן שחלף מאז הביא איתו ימים של סבל, כאב, שבר גדול, תוכניות שהיו ונטרפו - אבל גם קרן אור אחת גדולה: לפני שנה וחודש נולד לאדווה ולו בן – יונתן־לביא, שלדבריו הציל לו את החיים. חוויית הלידה שלו היא בעיני גלמן הדבר הכי עוצמתי שחווה בחייו. והחתונה? "היא בינתיים נדחית. זה לא זמן לחתונה כשיש חטופים והלחימה ממשיכה. נתחתן אחרי המלחמה", הוא מבטיח.

2025 אוקטובר אטמוספירה

52

צילום: שי פרנקו, באדיבות רנואר